"במידה ואנחנו לא באמת מקבלים את עצמנו, אנחנו נשאף תמיד לרצות את הסובבים אותנו לפני שנרשה לעצמנו לבטא את מה שאנחנו באמת מרגישים, חושבים ורוצים."
מאת: אסף לב
עמדה אותנטית היא לכאורה העמדה הפשוטה ביותר והטבעית ביותר עבורנו,
פרושה פשוט להיות אנחנו עצמנו, בלי מסיכות, בכל סיטואציה נתונה.
אז איפה זה מסתבך לנו?
אותנטיות פרושה לקבל את עצמנו לגמרי בסיטואציה מסויימת.
כאשר אנחנו מקבלים את עצמנו ומתנהלים באותנטיות, אנחנו לא מצפים מהסביבה שלנו לאשר, לחזק, או לקבל את ההתנהלות שלנו, הרגשות שלנו או המחשבות שלנו,
אנחנו פשוט עצמנו.
ואולם, הקבלה העצמית הזו מסתבר היא אינה פשוטה לפעמים.
קבלה עצמית שכזו קשורה ביכולת שלנו לקבל את עצמנו מבפנים, את הילד הפנימי שבנו.
אם חווינו בעברנו שיפוט, חוסר קבלה, או דחייה כלפי הגרעין הפנימי של מי שאנחנו, השיפוט הזה ימשיך להיות מופנם בתוכנו.
במצב זה, על מנת לקבל את עצמנו, נזדקק תמיד לאישור חיצוני למי שאנחנו כדי להרגיש שאנחנו ״בסדר״.
על כן הקבלה ללא תנאי בגיל הילדות היא כל כך חשובה כיוון שהיא זו שבונה את הבטחון העצמי שלנו להיות אותנטיים, כלומר אנחנו עצמנו בכל סיטואציה נתונה, בדיוק כפי שאנחנו. .
במידה ואנחנו כאמור לא מקבלים את עצמנו, אנחנו נשאף תמיד לרצות את הסובבים אותנו לפני שנרשה לעצמנו לבטא את מה שאנחנו באמת מרגישים, חושבים ורוצים.
במצבים כאלו לא נהיה אלו שמובילים את הסיטואציה אלא נחכה תמיד לראות לאן נושבת הרוח ואז נלך בעקבותיה כדי לא להסתכן בעמדה שלא תזכה לאישור.
חשוב להבין לפני שאנחנו שופטים את עצמנו בסיטואציות כאלו, שלמעשה עבור הילד שבנו, חוסר אישור ואהבה פרושו ממש חרדת מוות וחוסר ערך.
עבור הילד הפנימי ״אם לא אוהבים אותי זה סימן שאין לי שום מקום או ערך בעולם״.
כשמבינים את המשוואה הזו עבור הילד הפנימי הרי שברור כמה גם כאנשים מבוגרים לא נעיז לזוז שוב לקצה הצוק הזה שבו אנחנו נביע עמדה ׳לא אהודה׳ או ׳לא אהובה׳.
חוסר אותנטיות והצורך באישור חיצוני לכן יגרמו לנו לוותר מראש על תפקיד של הובלה או הנהגה בכל סיטואציה נתונה.
הדרך האמיתית להתמודד עם הקושי שלנו להיות אותנטיים היא בשתי רמות.
הרמה האחת היא להתחיל לזהות את הרגעים בהם אנחנו מוותרים על האותנטיות שלנו ולהתחיל אז לפעול באופן שונה.
הרמה השניה היא להתחיל להרגיש ולקרוא את הקולות שעוברים בתוכנו כאשר אנחנו בוחרים בהתנהגות אותנטית,
לראות כיצד מערכת האזעקה שלנו עובדת במלוא העוצמה ומזהירה אותנו שאנחנו מתקרבים לאזור מסוכן,
אזור של חוסר הסכמה שיכול להסתיים בכך שלא נהיה אהובים בסוף הארוע הזה.
ה׳פסיכודרמה׳ הפנימית הזו שלנו יכולה להסתיים באופן אחר מבעבר אם נוכל באופן אקטיבי לחבק את הילד הפנימי בתוכנו ולומר לו ״ זה בסדר, כל מה שאתה מרגיש, חושב או עושה, הוא חלק ממי שאתה ומותר לך להיות אמיתי ונאמן לעצמך״.
כאשר באופן עקבי נצליח שוב ושוב לתרגל מצד אחד התנהגות אותנטית ומצד שני לחבק את הילד הפנימי על החרדות שלו מאי התקבלות, נתחיל לשים לב שהאותנטיות הופכת להיות מעיין ׳טבע שני׳ שלנו,
נחוש את עצמנו חזקים יותר ולא ממש נבין איך כל כך הרבה שנים וויתרנו על לומר את עצמנו, בכנות, בפשטות ובישירות.
אותנטיות תעצים את הנוכחות שלנו בכל מערכת יחסים בה נהיה ותשפיע על האופן בו אחרים יחשבו עלינו ועל עצמם דרכנו.
והכי חשוב, אותנטיות תאפשר לנו להרגיש בבית, בכל סיטואציה או סביבה שבה נמצא את עצמנו.
