"תחושת ערך עצמי בריאה ויציבה נבנית מהיחס הרגשי לו אנו זוכים בילדות, ומהיכולת של סביבתנו לראות, לקבל ולאהוב אותנו בדיוק כפי שאנחנו."
מאת: אסף לב
האם בדומה לגרעון במאזן בחשבון הבנק שלנו, גרעון ברמת ויטמין d בגוף שלנו או גרעון ברמת החמצן באויר כך ניתן לדבר על גרעון ביחס הרגשי לו אנו זקוקים?
על פי תאוריות התפתחותיות בפסיכולוגיה ובמיוחד התאוריה של פסיכולוגית העצמי הרי שתאור של השוואת יחס רגשי לחמצן הוא אמיתי מבחינת הקריטיות של היחס הרגשי לצמיחה שלנו כבני אדם.
אז מהו בעצם היחס הרגשי ומה משמעות החוסר שלו?
הפסיכולוגיה מלמדת אותנו שחוויות ערך עצמי, אהבה עצמית וכבוד עצמי הן אינן תכונות טבעיות.
תחושת ערך עצמי בריאה ויציבה נבנית מהיחס הרגשי לו אנו זוכים בילדות, ומהיכולת של סביבתנו לראות, לקבל ולאהוב אותנו בדיוק כפי שאנחנו.
האהבה וההערכה שביחס הרגשי חיוניות לנפש שלנו עד כדי היותם ״חמצן רגשי״ עבורנו.
כאשר אין רמה מספקת של חמצן רגשי שכזה בסביבתנו הראשונית בילדות הרי שנוצר פצע נפשי שאיתו אנו ממשיכים את מסע חיינו.
החסך ביחס הרגשי לא נעלם והוא ממשיך להשפיע עלינו בכל רגע נתון ׳מאחורי הקלעים׳ של הנפש.
גרעון זה בא לידי ביטוי בצורך מוגבר, לעיתים לא מודע, בהערכה, תשומת לב וקבלה מצד הסביבה.
לעיתים אדם עם גרעון ביחס רגשי יתרגם את החסך הזה לריצוי ושרות האחר כדי להרגיש אהוב ורצוי.
גרעון ביחס רגשי גם יכול להוביל בקצה השני להתנהגות כוחנית, שטלתנית ואף אלימה במטרה לקחת בכח את היחס הרגשי החסר.
דחייה ואי קבלה של יחס רגשי שכזה עשוייה לגרור אחריה עלבון עצום ותחושת תבוסה והשפלה שרק יעצימו את השחיקה בתחושת הערך העצמי שלנו.
דחייה למעשה מעידה על הצד הדוחה ועל חוסר הרצון או היכולת שלו להיענות לצורך הרגשי שלנו.
ואולם כאמור, מתוך הפגיעות הרגשית שלנו והחסך ביחס רגשי תתפרש הדחייה כפעולה המעידה על מי שאנחנו והערך העצמי שלנו.
תגובה לדחיות חוזרות ונשנות מצד הסביבה עשויות להוביל להמנעות מקרבה, התבודדות ולעיתים אף למצבי דכאון.
על מנת לרפא את החסר של החסך ביחס רגשי והשפעתו על חווית החיים שלנו עלינו קודם כל להכיר בחסך הזה.
ההכרה בהזדקקות שלנו להערכה, יחס, וקבלה היא התחלה טובה להשלמה העצמית שלנו עם מי שאנחנו.
פעמים רבות ילדים שלא קיבלו יחס רגשי מאשימים את עצמם בכך ומניחים ש״אילו רק היו ילדים טובים/חכמים/יפים יותר …״ הרי שהיו זוכים ליחס ולאהבה שהם כה זקוקים לה.
חלק משמעותי מההשלמה שלנו עם ההזדקקות הזו הוא ההבנה שאנחנו לא באמת אשמים בכך שלא קיבלנו את היחס הרגשי הזה שלא אמור היה להיות מותנה בדבר.
עצם ההכרה בהזדקקות הזו שלנו ביחס רגשי יכולה לפתוח את הדלת לדרכים חדשות שבהן נוכל לתת לעצמנו את ההערכה הזו מבלי לחכות לאישור מאחרים.
היכולת שלנו לתת לעצמנו את מה שאנו זקוקים לו יהפוך אותנו אז להרבה פחות תלויים בסביבה שלנו לקבלת היחס הרגשי.
במצב כזה הערך העצמי שלנו יוכל להתבסס ונוכל להתמסר לריקוד שבו נקבל וניתן יחס רגשי מבלי לחשוש מדחייה או קריסת הבטחון במי שאנחנו.
