בסופו של יום המצב החברתי פוליטי בו אנו מצויים כיום משקף את תמצית הטבע האנושי שלנו שמוקרן על המסך הענק שנקרא ״חברה״.
לשיח על דיקטטורה קרבה ומאבק על דמוקרטיה יש שורש עמוק ביחסים שלנו עם עצמנו ועם אחרים סביבנו.
אפשר לומר שהיצור האנושי מטבעו הוא ׳דיקטטורי׳ כיוון שהוא שואף מטבעו להשליט את התפיסה והאמונה שלו על העולם כולו.
רק גבול ברור ומוחשי יגרום לאדם לעצור מלממש את הנטייה הדיקטטורית השלטת בו.
במובן זה ברור שאם לא נשים גבול ותיחום לאדם שמולנו הרי ששום דבר לא יעצור את ׳טבעו׳ להפוך לדיקטטור שמממש את רצונו כלפינו ולהפר את הגבולות שלנו.
במובן זה אם דיקטטורה היא קיבוע של הטבע האנושי של שליטה של שכבה מסויימת על שכבה אחרת, הרי שדמוקרטיה שואפת להתנגד לטבע האנושי הזה וללכת בניגוד לו.
דמוקרטיה גורמת לנו באופן לא טבעי לשים גבול לעצמנו ולאפשר לאחר שמולנו לממש את רצונו במצב של דו קיום שיוויוני.
זו גם הסיבה שדמוקרטיה היא מצב שביר ופגיע כל כך במובן זה שהיא אינה טבעית לאדם.
שליטים דיקטטורים רבים כיום ברחבי העולם זוכים לפופולריות ואהדה כיוון שהם מהדהדים דחפים בסיסיים וראשונים בבני האדם להשליט את רצונם על אחרים.
האחרים הללו לרוב יהיו אנשים שונים או מיעוטים בעלי מעמד מוחלש יותר כמו מהגרים, שחורים, נשים, הקהילה הלהט״בית, מוסלמים, יהודים, ילידים וכדומה.
לעומת זאת הדמוקרטיה כאמור, שמנוגדת לטבע האנושי, דורשת מלחמה מתמדת בנטייה הפנימית שלנו להשליט את עמדותינו, רגשותינו ומחשבותינו על האחר.
הבנה זו לעיתים קשה לנו היות שלמדנו להאמין שההומוספיינס היא חיה נאצלת וערכית והיא פוגעת בדימוי העצמי שלנו כ״בני אדם״ טובים.
חשוב לזכור שהסטורית ההומוספיינס הוא הרוצח היעיל ביותר מכל החיות האחרות כך שכל מה שאנו קוראים לו ״הומניזם״ רחוק מאד מטבעו של ההומוספיינס.
אלמנט נוסף טבעי שמקדם את הדיקטטורה היא ההפיכה להיות חלק מקבוצה גדולה שאמנם מבטלת את האינדוידןאל- האזרח אבל מחברת אותו לעוצמה על אישית עדרית של הקבוצה שנותנת לו תחושת בטחון וכח.
זו גם הסיבה שרוב החיות בטבע נעות בעדרים והמושג ״אינדויידואל״ זר לרוב התנהלותן.
במקרים אלו ה״מנהיג העליון״ של העדר נכנס לתפקיד האב הגדול שיודע הכל, ויגן עלינו מפני כל איום.
כמובן שחלק מהדיקטטורה היא שאנחנו עצמנו הופכים לאיום מרגע שאנחנו מגלים אינדיווידואליות וחוסר ציות מוחלט לצווי העדר שמקורם בשליט העליון (זכר האלפא בטבע).
גם בהסטוריה המודרנית והעכשווית ואפילו כיום ממש אנחנו רואים שוב ושוב שבעיקר ברגעי משבר וקושי מופיע אותו שליט עליון שיפתה את ההמונים להסיר את אותם מגבלות על הנטייה הטבעית שלנו ולתת דרור לדיקטטורה הטבעית שבנו להיות ״בעלי הבית״ ולהשליט את רצוננו על אחרים.
לפעמים באופן אירוני וסרקסטי המנהיג העליון מצדיק את צעדנו בצורך להשיב ״חוק וסדר״, ׳צדק׳ או ׳מוסר ישן וטוב׳…
הדמוקרטיה בנויה על כן על רשויות שבולמות אחת את השניה כמו בית משפט מול ממשלה וככל שעולים כוחות דיקטטורים כך הם שואפים לדכא את בית המשפט כדי לאפשר לממשלה לכפות את עמדתה על האזרחים בלי גבול.
אי הבנה של הטבעיות של הדיקטטורה (כמו כל החיות בטבע שאינן חיות ב״דמוקרטיה״) היא מסוכנת כיוון שהיא מטשטשת את העובדה שדמוקרטיה היא מצב שיש להלחם עליו ושאינו מתקיים באופן טבעי.
ברירת המחדל הטבעית היא מצב הטבע – כלומר דיקטטורה וחיים על פי ״מאזן אימה״ של כוחות.
הזנחת מערכת החינוך בפריפריה למשל או אפשור של מערכות חינוך עצמאיות לא דמוקרטיות לקבוצות שונות באוכלוסיה הישראלית אפשר לגדל דור שלם שלא נחשף לערכים הדמוקרטים וזורם עם הטבע הדיקטטורי שלו להשליט את צורת החיים שלו על אחרים – וזאת לכאורה בשם ה׳אלוהים׳, בשם ׳המדינה׳ , בשם ה׳חברה׳ או בשם כל ״אחר גדול״ כלשהו.
לאוכלוסייה זו נראה מובן והגיוני להשליט את עולם הערכים שלהם על אחרים ולדכא חלק מיושבי הארץ שהם חלשים מהם.
רק הבנה שדמוקרטיה היא מאבק בטבע האנושי שלנו ודורשת עבודה יום יומית תאפשר להתעורר לצורך להלחם גם בתוכנו פנימה וגם בזירה החברתית על התנהלות דמוקרטית.
התנהגות דמוקרטית כזו מרסנת באופן הדדי ומשותף את העוצמה שלנו על מנת לאפשר לאחר ולכל יושבי הארץ מרחב של ביטוי ומימוש תוך שהוא מאפשר זאת גם כלפינו.
