לאורך הדרך כמטפל שמתבונן על התנהגות אנושית במשך שנים רבות שמתי לב לתכונות שמאפיינות אנשים אפקטיביים, כלומר אנשים שמשיגים את המטרות שמציבים לעצמם למרות המכשולים.
כיוון שאני לא חושב שהתכונות הללו הן רק מולדות או גנטיות אני מאמין שאפשר גם ללמוד לסגל את הנחות היסוד הללו אם יש לנו עניין להיות אנשים אפקטיביים ביום יום שחווים סיפוק גדול יותר בהפיכת הרצון והחזון הפנימי שלנו לממשות במציאות עצמה,
To become the men who makes things happen
הערה נוספת לפני שאתאר את המאפיינים הללו היא לומר שאין בדברים הללו שיפוט ״חיובי״ או ״שלילי״ מבחינה מוסרית של תכונות אלו אלא רק תאור של אותם דרכי חשיבה והתבוננות שמאפיינים אנשים אפקטיביים.
אז אלו המאפיינים שאנחנו יכולים לזהות באנשים אפקטיביים :
רואים ברצון שלהם את המהות ולא שום דבר אחר,
כל מעצור בדרך למימוש הרצון שלהם הוא רעש או הפרעה, כלומר אין ערך עליון מעבר לרצון הסובייקטיבי שלהם,
לא מתרשמים כשקוראים להם בשמות, כינויים, תארים או מטיפים להם מוסר,
לא מאפשרים לאחרים לומר להם מי הם,
הקריטריונים שלהם ל׳טוב׳, ׳רע׳, ׳נכון׳ ׳חשוב׳ או ׳אמיתי׳ הם קריטריונים פנימיים שלהם ולא נקבעים על ידי החוץ,
מבינים שהאמת קיימת רק בשיח,
בקבלת החלטות מחויבים לעשות את הדבר הנכון ורק לאחר מכן לטפל בהשלכות הרגשיות של ההחלטה,
מבינים שהצלחה או כשלון נופלים פעמים רבות על הפרטים הקטנים ביותר ולכן הם מאד יסודיים,
הם מבינים שדברים קורים לא בגלל שהם ׳צודקים׳ או ׳נכונים׳ או ׳טובים׳ אלא פשוט בגלל שהתמלאו התנאים שאפשרו את קיום הארועים הללו, ועיקר הלמידה שלהם היא חקר התנאים הללו והדרך להשפיע עליהם,
לא נותנים לפחד מטעויות לשתק אותם מלקבל החלטות כיוון שיודעים שכל החלטה שיקבלו היא הכי טובה שהם יכולים לקבל ברגע הנתון,
הם יודעים שהכל תלוי הקשר ו׳פוזיציה׳ של שחקן כזה או אחר על המגרש וש״אוביקטיביות״ פרושה הסכמה רחבה ברגע מסויים של שחקנים רבים במשחק המשמעויות,
רואים בזמן, ברגע הנוכחי, את המתנה והמשאב היקרים ביותר וערים מאד לזמניות של הקיום,
מציבים סטנדרטים גבוהים – גם לעצמם וגם לאחרים,
נותנים כבוד ומשקל רב לרגע הזה ומה שקורה בפועל לעומת מה ש״אמור״ היה לקרות,
מבינים ביחסים שאנשים תמיד יעדיפו את הנאמנות לעצמם על פני הנאמנות אליהם, אם יאלצו לבחור,
לא מאמינים באידאלים אלא בחיים עצמם ומה שקורה בהם בפועל,
רואים בכל כשלון, הפסד, תבוסה או מכשול הזדמנות ללמידה,
המבחן היחיד שהם מייחסים לו משקל הוא מבחן התוצאה,
לא נמנעים מרגשות בוערים כמו קנאה,כעס, שנאה או פחד ומשתמשים באנרגיה הרגשית הזו כמנוע להתקדמות,
רואים את הדברים כפי שהם, גם כשהם אינם מחמיאים להם,
מייחסים משקל רב למילה שהם נותנים – לעצמם ולאחרים,
מפנים לעיתים קרובות תשומת לב להקשבה פנימית כדי להבין את המניעים והרגשות שלהם,
מתאמנים בהקשבה אקטיבית לצד השני כדי לראות את הדברים מנקודת המבט שלו וכך לפעול ביעילות מול שאר השחקנים על המגרש,
מבינים שהחיים הם משחק משמעויות, תאטרון זהויות, פסטיבל של מופעי קיום,
לא חוששים מעימותים ורואים בהם הזדמנויות להתפתחות וחידוד הזהות האישית שלהם,
לא נמנעים מ״בלאגאן״ וכאוס ורואים בהם הזדמנות לסדר מחדש את הדברים בדרך שלהם,
רואים במשבר כלי ניהולי ולא סיבה ליאוש,
רואים בדחיה או סרוב אי התאמה של ההצעה שלהם לצורך של הצד שמסרב ולא מייחסים את הדחייה כמעידה על הערך העצמי שלהם,
מבינים שבסוף היום הענין הוא להנות מהמשחק והדרך גם אם המטרה היא לנצח בו.
