לעיתים אנחנו מוצאים את עצמנו במצבי חיים לא מסופקים, מתוסכלים, משועממים, מוחמצים…
זה יכול להיות במערכת יחסים, בעיסוק מקצועי, במקום מגורים או באופן כללי בצורת החיים היום יומית שלנו.
פעמים רבות התחושה הזו מלווה ביאוש ש״זה מה שיש״.
היאוש נובע מכך שלמדנו להאמין שתנאי החיים שלנו או האידאלים שאנו חיים בתוכם הם בלתי נמנעים, ׳טבעיים׳ ו״גדולים״ מאיתנו.
היאוש הזה יכול גם להתבטא בסימפטומים שונים כמו דכאון, חרדות החמצה, התמכרויות, שחיקה, תחושת ריקנות וניתוק ועוד.
התודעה שלנו במצבים אלו נרדמת מלהבין שמגרש המשחקים הזה שנקרא ״החיים שלנו״ מתנהל על פי חוקים וכללים שנקבעו על ידי בני אדם, ממש כמונו.
כשאני שואל אנשים במצבים כאלו ״אז מה אתה באמת רוצה מהחיים״ ישנה תחושה שזו שאלה שמעולם לא שאלו אותם ולכן הם עצמם לא נתנו עליה את הדעת.
לצערנו פעמים רבות אנשים גדלים לתוך משפחה, חברה ותרבות שבה השאלה ״מה אתה באמת רוצה מהחיים״ היא כלל אינה אופציה.
בסביבה שכזו פעמים רבות צורת החיים מוכתבת על ידי ׳ערכים׳ מלמעלה, נורמות היסטוריות או ׳מסורת׳ דתית – חברתית כלשהי שלא ניתנת לערעור.
גם אלו מאיתנו שגדלו בסביבה ״ליברלית״ וחופשית מגלים עם הזמן שלתוך ה׳ליברליות׳ הזו יצקו אמונות יסוד שאנו נדרשים להאמין בהן כתנאי שייכות שלנו …
המחיר של לגדול בתוך חברות ומשפחות מעין אלו הוא דיכוי האפשרות לחשוב את השאלה אולי החשובה מכולן בתחילת חיינו: ״מה אני באמת רוצה מהחיים?״.
חוסר הלגיטימיות של השאלה הזו גורם לנו להתנכר, להדחיק ולהכחיש את הרצון האמיתי העמוק בתוכנו לגבי צורת ודרך חיינו.
ההדחקה הזו גורמת לנו לחיות חיים ״מותאמים״ ו״נורמטיווים״ אך ריקים מעצמיותנו האותנטית.
חיים מסוג אלו יוצרים עם הזמן תחושה של שחיקה, שעמום, דיכוי וחוסר משמעות.
במצבים קיצוניים מצבים אלו יוצרים משבר זהות שבו האדם מרגיש שחייו על פניו ״בסדר גמור״ אך בתוכו הוא מרגיש שחייו עוברים על ידו, ושהוא לא באמת חי אותם.
במצבים אלו האדם מרגיש שהוא חי חיים של מישהו אחר.
השבירה של צורת חיים שנכפתה עלינו היא אינה פשוטה ומלווה במצבי משבר.
לפעמים בגיל די מתקדם אדם במצבים אלו שואל את עצמו שאלות בסיסיות כדי להכיר את עצמו מחדש, לבחון מה הוא אוהב, מה הוא מרגיש, מה הוא באמת צריך ורוצה מהחיים האלו.
המשבר הזה שכאמור יכול להתאפיין כמשבר זהות הוא מטלטל אך חשוב מאין כמוהו.
הדחקה של המשבר הזה יכולה לגרום לנו לשוב אל נקודת ההתחלה של היאוש וקבלת משחק החיים כנתון ובלתי ניתן לשינוי או ערעור.
המוכנות שלנו לחצות מחדש את שאלות הזהות הללו וברור הרצון האמיתי שלנו יאפשרו לנו לפתוח מחדש את משחק החיים ולהבין שאנחנו יכולים להחליט על המגרש ואופן המשחק עצמו.
נבין אז שלאף אחד אחר חוץ מאיתנו אין את הזכות או היכולת להחליט כיצד חיינו ״אמורים להיות״.
מעבר לתחושת העוצמה והחופש שתודעה כזו מאפשרת הרי שהיא יכולה לאפשר לנו להגדיר מחדש מהו נצחון עבורנו במשחק החיים הזה, כלומר איזה משחק חיים יאפשר לנו לממש את הרצון האמיתי שלנו.
אם לא נתוודע לרצון האמיתי שלנו הרי שכל משחק חיים שנשתתף בו – יחסים, עבודה תרבות – כל אלו יממשו רצון של מישהו אחר ולא באמת נוכל לנצח במשחק זה.
אנחנו נובס אז לפני שאפילו התחלנו לשחק.
השאלה ״מה אתה באמת רוצה מהחיים האלו״ יכולה לכן להיות שאלה מערערת ומפחידה אך יחד עם זאת זו שאלת המפתח שתעזור לנו להפריד את הרצון שלנו מהרצונות של אחרים עבורנו.
מימוש הרצון הזה אז יאפשר לנו לשחק כדי לנצח ולא רק להשתתף במשחק החיים.
