"מאזן הכוחות סביבנו אז הופך ברגע אחד למאזן אימה שמקפיא את היצירתיות, התעוזה, היוזמה והאומץ שיש בפוטנציאל לכל אחד מאיתנו."
מאת: אסף לב
החיים חזקים מכולנו.
זוהי אמירה נפוצה שיכולה להשמע כעוד קלישאה אך במקרה זה היא גם נכונה.
אי אפשר להתכחש בראייה מפוכחת לעובדה שכל כך הרבה כוחות אדירים מחוץ לנו פועלים עלינו בכל רגע נתון, כוחות שאין לנו שליטה עליהם.
משבר הקורונה שפוקד כעת את העולם כולו הוא הדגמה חיה לכך.
המדע עושה מאמצים אדירים כדי לחקור את הכוחות הללו, להבין אותם, לצפות את התנהגותם ולעיתים אפילו לרתום אותם לשרות האדם.
גם הגוף שלנו מושפע מכל כך הרבה כוחות, הטיות גנטיות ורגישויות שונות שקובעות את הדינמיקה שלו.
המצב החברתי והכוחות החברתיים בזמנים מסויימים נחווים לנו ככוחות אדירים שלפעמים אפילו מאימים על תחושת המקום והרווחה שלנו בעולם.
אפילו במקום הפנימי ביותר, בתוך נפשנו פנימה ישנו אזור לא מודע עם התניות והיסטוריה פסיכולוגית שמכוונת אותנו כך או אחרת.
כל נסיון לשלוט בכל המשתנים הללו רק מעצים את תחושת חוסר האונים אל מול כוחות אלו.
לאור זאת קל להבין כמה מפתה עבור כולנו להכנס לעמדת הקרבן ולהפוך לצופים מהצד בדרמה של הכוחות הללו שמשחקות בנו כטוב בעיניהן.
פיתוח של תודעת קרבן לאור יחסי הכוחות הלא שוויוניים ביננו ובין העולם היא כמעט בלתי נמנעת.
הטענה שלי היא שדווקא בגלל עוצמת הכוחות הללו, וקבלה של נוכחותן בעולמנו, האתגר הגדול של החיים הוא לא להתפתות לתודעת הקרבן הזו.
האתגר הוא להפתח לאפשרות של תודעה אחרת, תודעה משחקת.
כמו כל גולש גלים מנוסה, נוכל אז להבין שאין טעם להלחם בעוצמת הגלים, הרוח והסלעים שסמוכים לחוף.
הדרך לגשת באופן אחר למאזן הכוחות הלא סימטרי של החיים היא ההסכמה לשחק עם הכוחות הללו.
כללי המשחק לא תמיד ברורים לנו, הם משתנים תוך כדי תנועה וכך גם אנו לומדים אותם.
כמו שציינתי לכל אורך הכתיבה שלי בפוסטים הקודמים, המעצור הגדול ביותר שלנו במעבר מתודעה מתקרבנת לתודעה משחקת היא רמת החרדה שלנו.
ברגע שרמת החרדה גבוהה מידי היא תשתק אותנו.
מאזן הכוחות סביבנו אז הופך ברגע אחד למאזן אימה שמקפיא את היצירתיות, התעוזה, היוזמה והאומץ שיש בפוטנציאל לכל אחד מאיתנו.
חשוב להבין שאי אפשר להעלים חרדה כשם שאי אפשר להעלים לחץ דם.
הפחתה מלאכותית של רמת חרדה תפחית גם את עוצמת האנרגיה והדרייב שלנו לעמוד מול הגלים העוצמתיים של העולם בו אנו חיים.
כאשר אנחנו לומדים להיות במגע עם החרדה, להתיידד איתה ולנוע איתה ולא נגדה, הרי שהאנרגיה האדירה של החרדה הופכת לאנרגיה משחקית בשרות העצמי שלנו.
אותה אנרגיה שאיימה עלינו הופכת לכח מניע אדיר לגלוש איתו על הגלים העוצמתיים שמביאים אלינו החיים.
תודעת הקרבן שלנו מאופיינת בהתכחשות לחרדה והדחקה שלה.
לעומתה, התודעה המשחקת שלנו מוכנה להתקרב ולגעת ב׳מפלצת החרדה׳ ולהבין איך אפשר לרכב על גבה כמו על דרקון רב עוצמה רושף אש.
התודעה המשחקת מלמדת אותנו להיות גיבורים בסיפור החיים שלנו ולא ניצבים.
בעזרת התודעה הזו אנו יכולים לכתוב מחדש את סיפור חיינו, ואפילו להבין מחדש ארועי עבר מאתגרים מתוך קבלה, חמלה וכבוד למי שהיינו באותם ארועים.
התודעה החופשית הזו אינה צריכה יותר להתכחש לכוחות האדירים הפועלים מולה.
היא לומדת לזהות בין גלי העוצמה את הנתיב שדרכו היא יכולה לנוע מתוך חופש ופתיחות.
