"כאשר רמת החרדה שלנו גבוהה מאד, ההתנהלות שלנו בעולם תהפוך להיות התנהלות השרדותית.
במצב השרדותי אנחנו לא נוכל לקבל החלטות מתוך תחושה של חופש, תשוקה ומימוש העצמיות שלנו אלא מתוך השרדות והיאחזות במצב הקיים."
מאת: אסף לב
מעבר למועקה ואי הנוחות שחרדה יכולה לעורר בנו, ההשלכות של חווית החרדה על ההתנהלות הנפשית וההתנהגותית שלנו ביום יום הן עצומות.
עם זאת, חשוב לציין שכפי שנראה בהמשך, תחושת חרדה ודריכות במינון אופטימלי מסויים יכולה להועיל ואף להיות חיונית בסיטואציות מסויימות של חיינו.
אופני הביטוי שהחרדה יכולה לקבל בחיינו הן רבות ומגוונות.
כך יכולה למשל להופיע חרדה מאובדן ערך עצמי, חרדה מכאב, חרדת נטישה, חרדת בחינות, חרדה מדחיה, חרדה מבדידות, חרדה מלטעות ולהכשל, חרדה משינוי, חרדה מזיקנה, חרדה חברתית, חרדה ממקומות גבוהים, מאינטימיות, ממוות ועוד ועוד חרדות מאיומים על תחושת השלמות הפיזית או הפסיכולוגית שלנו.
לעיתים הסיבות לחרדות הללו כפי שראינו שקופות ובהירות לנו, אך לעיתים ישנם "התקפי חרדה" שלא ניתן להצביע בברור על הגורם הברור שלהם.
הסיבה לכך יכולה להיות לעיתים הדחקה של ארוע טראומטי שבאופן לא מודע עולה לפתע על פני השטח ומתניע את החרדה.
פעמים אחרות יכולה זו להיות חרדה שאנו מגדירים כ"חרדה קיומית", כלומר חרדה מהיעדר משמעות, ערך עצמי, טעם או פשר לעצם הקיום.
חרדה כזו יכולה לעיתים להיות מלווה בתחושה של דכאון.
יהיה אשר יהיה הגורם או הסיבה לתחושת החרדה שלנו, יש כאמור לתחושה זו השלכה רחבה על ההתנהלות והבחירות שלנו ביום יום.
כאשר רמת החרדה שלנו גבוהה מאד, ההתנהלות שלנו בעולם תהפוך להיות התנהלות השרדותית.
במצב השרדותי אנחנו לא נוכל לקבל החלטות מתוך תחושה של חופש, תשוקה ומימוש העצמיות שלנו אלא מתוך השרדות והיאחזות במצב הקיים.
כך למשל אנשים שמחליטים להשאר בעבודה שאינם אוהבים, או בקשר זוגי פוגעני או בסביבת מגורים לא אהובה מהחרדה ששינוי יכול לעשות רק רע עוד יותר.
כאשר לאורך זמן אנחנו מתנהלים בעולם ברמת חרדה גבוהה שאינה מטופלת, החרדה תהפוך למעיין פריזמה שדרכה אנו מתבוננים בעולם, כמו ערפיח שמכסה את האופק ומצמצם את טווח הראיה שלנו.
אנשים במצבים אלו מתארים את התנהלותם בעולם כאל מול "תקרת זכוכית"
במצב זה האופק שלהם והחופש שלהם לנוע בעולם ולהיות מי שהם יכולים להיות נחסם על ידי מעין קיר שקוף בלתי נראה, קיר זכוכית.
כשמתבוננים היטב מגלים ש"קיר הזכוכית" אינו אלא שיקוף של רמת החרדה הגבוהה שלנו, שכמו גדר תייל בלתי נראית מסביב לנו חוסמת ומפזרת סביבנו שלטי אזהרה לבל נעז לנוע בחופשיות כדי לא לעורר את החרדה ולהעלות אותה אל המודעות.
אפשר לומר שהתפקיד של "קיר הזכוכית" הוא לעזור לנו להמנע מתחושת החרדה אך בלי הצורך להפגש ולהתעמת באופן ישיר עם "מפלצת" החרדה הזו.
במקרים אלו החרדה הופכת להיות למה שמגדיר אותנו, לחלק מ"האישיות" שלנו.
במקרים שבהם החרדה באה לידי ביטוי באופן ישיר וגלוי הפיתוי הוא לפתור אחת ולתמיד את החרדה הזו ולהסיר אותה מאיתנו בשל הסבל שהיא מעוררת.
הרצון לפתרון מהיר ומיידי של סימפטום החרדה לעיתים אינו מביא בחשבון את תפקידה האפשרי של החרדה במערך הנפשי שלנו.
בדומה למדד של סוכר, לחץ דם או כולסטרול בדם שלנו, רמה גבוהה של חרדה בהחלט מזיקה לבריאות הנפשית שלנו.
החרדה מכווצת את החופש שלנו לפעול בעולם וגורמת לנו לפעול כאמור באופן השרדותי, מעיין "נוהל חירום".
ואולם, כשם שרמה אופטימלית של סוכר, כולסטרול או לחץ דם חיוניים לחילוף החומרים התקין בגוף שלנו, הרי שרמה אופטימלית של תחושת חרדה שומרת על רמה אנרגטית של דריכות ועירנות שלנו מול העולם, על האתגרים, הסכנות וההזדמנויות שבו.
אדם הנטול לחלוטין כל מידה של חרדה יפתח סוג של אדישות כלפי הסביבה שלו וה"דרייב" שלו לנוע ולפעול או לשנות אלמנטים בעולמו יקטן מאד.
חרדה במינון בריא על כן היא סוג של משאב שעוזר לנו להיות ערים למה שמגיע אלינו מן החוץ.
בשל החשיבות כאמור של רמת חרדה מאוזנת כתנאי לתפקוד אופטימלי חיוני שלנו הרי שחלק חשוב בתהליך הטיפולי קשור בזיהוי של החרדה הזו והכלה וויסות של העוצמות שלה.
על פי גישת הפסיכותרפיה הקיומית, הדרך האופטימלית לוויסות רמת החרדה היא חיזוק תשתית העצמי שלנו, כך שיוכל להכיל ולעמוד בעוצמת החרדה מבלי לקרוס או להיות מוצף או משותק כתוצאה ממנה.
חיזוק תחושת הערך העצמי שלנו, הבטחון בעצמנו, ותחושת הנוכחות שלנו מאפשרים להפוך את החרדה מגורם מאיים ומחליש למשאב אנרגטי כאמור שמעצים אותנו בהתמודדות עם האתגרים שהחיים מזמנים לנו על ההזדמנויות שטמונות בהם.
