כמו בכל יצירה, כך גם ביצירת חיינו, אלו לא חומרי החיים עצמם – הארועים, הנסיבות, הטראומות – שיקבעו את מי שאנחנו אלא הדרך בה נתמסר ונחבק את חומרי החיים הללו כדי לעצב מהם את הזהות שאנחנו"
מאת: אסף לב
לא בחרנו את נקודת המוצא של חיינו.
על פי הפילוסופיה הקיומית, חיינו מתחילים בהיותנו ״מושלכים״ אל תוך העולם כשאין לנו שום יכולת משא ומתן על תנאי הקיום בו, הסביבה שלנו, היחסים שיווצרו בו.
כל נתוני הפתיחה שלנו, נעימים או קשים ככל שיהיו, הם מבחינתנו עובדה נתונה, גורל.
כאשר התנאים הראשונים הללו, ״חומרי החיים״ שלנו הם נעימים ומסבירי פנים עבורנו, קל לנו לחבק את חומרי החיים הללו, להתמסר אל הגורל אליו נולדנו וליצור מתוך החומרים הללו מרגע לרגע את משמעות עולמנו, עלילת חיינו.
עמדת העצמי שלנו במצב כזה תהיה חיובית ואופטימית כלפי מאורעות חיינו ותיווצר בנו אמונה ראשונית בסיסית שבה הכל ״יהיה בסדר״.
זאת היות וחווית הקיום הראשונית שלנו, כלומר המפגש הראשון שלנו עם העולם היה מפגש בטוח, אוהב ומקבל.
סיבה נוספת לכך שהאמונה החיובית הזו ׳נצרבת׳ בנו בתחילת הדרך היא שבהיוולדנו אנחנו פתוחים לחלוטין בגוף ובנפש לסביבה שנכנסת לתוכנו ורושמת את עצמה בנו ללא שיפוט, בקורת או הגנות מצידנו.
לעומת זאת, כאשר נקודת המוצא של הסביבה הראשונית אליה אנו נולדים היא סביבה קשה, כאשר חומרי החיים הראשוניים שבה אנו נתקלים הם פוגעניים, רעילים או אטומים להויתנו ועצמיותנו, הרי שהאמונה הראשונית שתיווצר בנו היא פסימיות.
אמונה זו תאמר לנו שהעולם אינו מקום בטוח עבורנו, שצריך להיות זהירים ולהשמר במגע עם חומרי החיים שאותם אנו פוגשים.
בסופו של דבר מפגש ראשוני כזה יצור תמונת עצמי שלא רק שאינה בונה תחושת ערך עצמי אלא מערערת אותו ומטילה ספק בערכנו ויכולתנו ליזום משמעות וערך בעולם.
ההשפעה האדירה של הסביבה על תחושת הערך שלנו נובעת משלב התפתחותי שנקרא בפסיכולוגיה שלב ׳המראה׳.
בשלב הזה למעשה אנחנו מציירים או מדמים את מי שאנחנו והערך שלנו מתוך המשוב והיחס שאותו אנו חווים מהסביבה, בדיוק כמו שמביטים אל מראה כדי לראות מי אנחנו.
כאשר מה שניצב מולנו היא מראה מקבלת, אוהדת, מפרגנת ותומכת הרי שאנו חווים את עצמנו כראויים, טובים ואהובים, על כן תחושת הערך שלנו תתעצם.
במצב זה של מראה חיובית יתפתח הבטחון שלנו לפעול בעולם באופן שישפיע באופן חיובי על הסביבה שלנו.
לעומת זאת כאשר נעמוד מול סביבת מראה שלילית, דוחה, שיפוטית או מתעלמת, תחושת הערך העצמי שלנו תתכווץ בהתאם.
במצב כזה נאמין הרבה פחות ביכולת שלנו להשפיע על הסביבה שלנו, היוזמה ליצור ערך בעולם תפחת ונחווה עצמנו כיצורים פסיביים שבמקרה הטוב ראויים להיות ניזונים מפרורי ערך שיוצרים אחרים, חווית ׳קבצנות׳.
העבודה הפסיכותרפויטית במקרה זה מבקשת להתערב בסביבת המראה הפנימית שאותה הפנמנו וליצור מראה וסביבה חדשה עבור עצמנו.
מתוך עמדה זו נוכל לפגוש מחדש את חומרי החיים שלנו, דימוי הגוף שלנו, הסביבה הפיסית שלנו, היחסים שלנו, העבודה שלנו.
מתוך תחושת ערך פנימית עמוקה נוכל להתמסר לחומרי החיים הללו ולהבין שאנחנו לא בהכרח קרבנות חסרי אונים של נתוני הפתיחה הללו.
בתוך ההווה המתחדש של חיינו נוכל להבין שהיחסים שלנו, העבודה שלנו, הסביבה הפיסית והעמדה הנפשית כלפי העולם- כל אלו הם חומרי חיים שניתן לפעול בהם מחדש, לעצב אותם מחדש ולהאיר אותם באור חדש של כבוד, משמעות וערך.
