סחיטה רגשית היא דפוס תקשורת שנועד לגרום לצד אחד להתנהג ולפעול בדרך מסויימת על ידי לחיצה על ׳כפתורי׳ רגש שגורמים לאדם לפעול.
הרגשות המרכזיים שמשמשים לסחיטה רגשית הם אשמה, בושה וחרדה.
על פי רוב מי שנוטה להפעיל סחיטה רגשית משתייך לדפוס האישיות הנרקסיסטי אך סחיטה רגשית יכולה להיות מופעלת גם על ידי מערכות חברתיות שונות או סוכנים חברתיים למיניהם.
הסיבה שבגללה סחיטה רגשית אפקטיבית כל כך היא שהלחיצה על כפתורי הרגש – חרדה, אשמה או בושה – מתקשרים אצלנו להתניה ראשונית מהילדות שבה הרגשות הללו הציפו אותנו והגדירו את ערכנו.
המשותף לשלוש הרגשות האלו היא תחושת האיום הקיומי על הערך העצמי שלנו בין אם זה מתוך בושה, מתוך אשמה או מתוך חרדה.
המשמעות היא שהרגשות הללו עבורנו יכולים לסמן נידוי, החרמה וגינוי שמאיימים על תחושתנו כאנשים ׳טובים׳, שייכים, ראויים או אהובים.
הדרך להתמודד עם סחיטה רגשית היא קודם כל להכיר את הרגשות הללו שלנו, להכיל אותן ולקחת עליהן אחריות.
חלק מהכח של הסוחט הרגשי – יהיה זה איש סמכות, בן זוג, חבר או בן משפחה – היא השליטה שלו על הפרשנות של הרגש.
ברגע שאנחנו חווים את הרגשות הללו ולוקחים בעלות עליהם אנחנו מסוגלים גם לקחת אחריות על הפרוש שניתן לרגשות אלו.
כך למשל חוויה של אשמה לא בהכרח אומרת שאנחנו ׳אשמים׳ וכך גם חוויה של בושה לא באמת אומרת שעשינו משהו ׳רע׳.
כך למשל בגלל התניה חברתית שנים רבות אנשים עם נטיה מינית הומוסקסואלית הרגישו בושה על עצם הנטייה שלהם בגלל סחיטה רגשית שהפעילו מוסדות החברה כולל הממסד הפסיכיאטרי שתייג את ההומוסקסואליות כמחלת נפש.
גם אנשים שלקו במחלות פסיכיאטריות הרגישו אשמה בגלל תיוג חגרתי למרות שלא היו אשמים בשום דבר.
כלומר אפשר לראות שהיכולת שלנו לנתק את הקשר והצימוד בין הרגשות הללו שאנו חווים ובין המשמעות החברתית שלהם מאפשרת לנו לצקת לרגשות הללו את הפרשנות האישית שלנו.
כך למשל אפשר לכייל מחדש את ה׳מצפן׳ הרגשי שלנו ולהגדיר אשמה או בושה ככאלו שמעידים על כך שאנחנו לא נאמנים לעצמנו ולא סטנדרט חיצוני לנו.
באופן זה רגשות אלו ידחפו אותנו להקשיב דווקא לעצמנו ולאותנטיות שבנו.
באופן זה יהיה קשה הרבה יותר לגרום לרגשות הללו להפעיל אותנו ולפעול כנגדנו בסחיטה רגשית כיוון שאנחנו נהיה אלו שנותנים לרגשות שלנו את הפרשנות האישית שלנו, במקום לייחס להם את הפרשנות החברתית ההגמונית.
