בשלב זה או אחר של חיינו כל אחד מאיתנו מגיע למקום שנקרא לו ׳תהום׳ – תהום של משמעות, תהום של ערך, תהום של זהות.
המפגש עם התהום של חיינו הוא מפגש שמעורר חרדה גדולה, מבוכה, ריקנות ועצב.
ברגע אחד חיינו את חיינו כ׳הבטחה למשמעות׳ וברגע אחר המשמעות מתרוקנת מכל תוכן, קורסת.
תהום המשמעות הזו יכול שתחשף בפנינו בעקבות טראומה שעברנו, שינוי חיים פתאומי או כל טלטלה שמקריסה את קירות המשמעות, ההגיון והערך שבנינו סביבנו.
משבר הדרך הזה יכול להתבטא בדכאון עמוק, בדידות, התקפי חרדה, התקפי זעם ואפילו תחושות אשמה או בושה חסרות פשר.
אנשים שונים בוחרים בדרכים שונות של ׳גאולה׳ מהמפגש מעורר החרדה עם תהום חייהם: יש החוזרים בתשובה כדי להתנחם באב גדול במרומים המשגיח במידה וימולאו מצוותיו,
יש המתגייסים לאיזו שהיא ׳אידיאולוגיה גדולה׳ – לאומית, חברתית או אחרת- שתבטיח מסך מוצק בינם ובין התהום,
ויש הפונים להתמכרויות או מסעות הרס עצמי אחרות שמקהות את חרדת התהום שפגשו.
ישנם גם כאלו שמבקשים להעלים את הסימפטומים המטרידים – לרוב בטיפולים של ׳אנטי׳ דכאון, ׳אנטי׳ חרדה, ׳אנטי׳ כאב וכדומה – ופשוט ״להמשיך כרגיל״, כאילו לא קרה דבר.
השוני בגישה של הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית למשבר הדרך הזה הוא דווקא בהסכמה שלנו להתקרב ולבוא במגע עם מה שכל כך קשה לנו לראות.
המסע הטיפולי של הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית מבקש לסייע לנו לשאת את אותה חרדה קיומית מתהום חוסר המשמעות ולהתבונן בה מקרוב, להתיידד איתה.
דווקא הקבלה של עצמנו כמי שבשפת הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית ״הושלכנו בלידתנו לתוך עולם חסר משמעות״ – דווקא הקבלה הזו תאפשר לנו חופש לגלות מבפנים את האמת והמשמעות האישיים שלנו בעולם.
מילן קונדרה הגדיר בעיני באופן היפה ביותר את המסע האקזיסטנציאליסטי בספרו ״חגיגת אי המשמעות״ – כלומר דווקא הריקות של העולם שהושלכנו לתוכו היא שתאפשר לנו לרקוד את הריקוד האישי והאותנטי שלנו בתוך העולם הריק ממשמעות.
בדומה לתפיסה זו, בזן בודהיזם המורה שואל את התלמיד שאלות שאין להן פשר או משמעות שנקראות ׳קואן׳ כמו ״כיצד נשמעת מחיאת כף של יד אחת״?
מטרת השאלות האלו היא לעזור לתלמיד לפרק את קלישאות המשמעות שהוא העניק לדברים עד היום, להתבונן פנימה ולגלות את הריקוד האותנטי שלו.
המסע הטיפולי האקזיסטנציאליסטי מתחיל באותה קריסה של תבניות משמעות שחיינו בתוכן אך מבקש לקחת אותנו אל מעבר להן, למסע אל המשמעות שהיא עצמנו.
