כשאנחנו חושבים על טראומה הדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו כמובן הוא הכאב, הפחד והאובדן שארוע טראומטי מביא לחיינו.
זה יכול להיות אובדן של אדם אהוב, תבוסה אישית או כשלון משמעותי, פגיעה נפשית או פיזית שחווינו ממקור כלשהו, פרוק מסגרת חברתית או משפחתית, פגיעה בריאותית, שבר כלכלי ועוד מצבי שיבוש של ה״יום יום״ שלנו.
השלב הראשון לעבודה עם משבר/טראומה שכזו היא לחבק ולהסכים לחוות את כל מה שעולה בתוכנו כתוצאה מהארוע.
חסימה של הרגשות הבוערים שבנו רק תקפיא את הטראומה ותגרום לה לשוב ולהשתחזר שוב ושוב במהלך חיינו..
ברגע שאנחנו מסכימים לעבור דרך הסבל והמערבולת הרגשית, שהטראומה מובילה אותנו בתוכן, אנחנו נגלה שהארוע הטראומטי פעמים רבות יוצר קרע במסך שביננו לבין המציאות וחושף בפנינו איזו שהיא תמונת אמת של העולם, אמת שלא רצינו לדעת.
המסך בינינו ובין העולם, שרובנו בוחרים בלא מודע לשים סביבנו, נועד להכחיש אמת שלא נוח לנו לראות על עצמנו ועל העולם.
מסך ההכחשה הזה מתבטא בדרך כלל בהחלפת העולם עצמו בתמונה אידאלית כלשהי של ״איך חיינו/העולם אמורים להראות״ ואמונה שהתמונה האידאלית הזו היא העולם עצמו.
הגישה של הפסיכותרפיה הקיומית רואה דווקא בהסכמה שלנו להחשף ולקבל את האמת המוכחשת שמעבר למסך – כואבת ככל שתהיה – את הדרך שלנו לריפוי עמוק מהטראומה.
במובן זה הטראומה – על כל הסבל והזוועה שהיא מביאה איתה – היא הזדמנות שבה דווקא ערעור מנגנוני ההכחשה שלנו מזמין אותנו למפגש אינטימי עם האמת.
התהליך שבו אנו ״מעכלים״ רגשית את האמת של החיים שלנו הוא תהליך שמתרחש כמובן כל החיים.
יחד עם זאת, מטרת הטיפול הקיומי היא לתת לנו את הכלים, הבטחון והאומץ לחצות את המסך הזה שטיפחנו עם השנים בינינו ובין המציאות ולהתחבר לאמת העמוקה יותר – שלנו ושל העולם בו אנו חיים.
מנסיון של שנים רבות בעבודה עם מטופלים שבחרו להתעמת עם משמעויות הטראומה שלהם אני יכול לומר שפעמים רבות דווקא הארוע הטראומטי עצמו הפך לארוע חשוב ומכונן בחייהם של המטופלים.
דווקא הטראומה הפכה לנקודת תפנית עבורם לחיים מתוך אותנטיות וקבלה עצמית שמבוססים על קרקע של אמת ועמידה מול החיים, כפי שהם.
