לעיתים כבר בגיל צעיר מאד, כאשר אנחנו לא בשלים להכיל זאת, אנחנו נפגשים עם עוצמות של כאב וחרדה בלי נסבלים.
כיון שאין לנו את היכולת לשאת את הרגשות הללו אנחנו מגנים על עצמנו דרך מנגנון הגנה שאני מכנה ״להיות ולא להיות״.
מנגנון ההגנה הזה מאפשר לנו להיות פיזית בארוע אבל לא באמת להיות נוכחים.
ברגע שאנחנו לא באמת נוכחים אנחנו מצליחים לא לחוות את הכאב והחרדה המאיימים אך יחד עם זאת לשדר שאנחנו כביכול ״כאן״.
התפקוד המפוצל של להיות ולא להיות עשוי לעבוד עבורנו במשימות שלא דורשות נוכחות רגשית אלא עשייה טכנית בלבד. יחד עם זאת, בכל מה שקשור לתפקוד הרגשי או האינטימי שלנו ההגנה של ״להיות ולא להיות״ היא קטלנית ממש שכן היא מחסלת כל אפשרות שלנו להיות חשופים ופגיעים ואותנטיים כפי שאנחנו.
סכנה נוספת של ההגנה של להיות ולא להיות היא שפעמים רבות היא ״שקופה״ עבורנו ואנחנו כל כך רגילים בתחושה הזו עד שהיא בלתי מורגשת.
אצל גברים ההגנה הזו יכולה להיות עוד קיצונית יותר כיוון שאז היא עשויה להסתתר תחת מעטה ה״גבריות״ שבה נדרש חברתית להשעות את התפקודים הרגשיים למטרות החיים.
ההגנה של להיות ולא להיות עשויה להחליש אותנו בכל הקשור לתחושת ערך עצמי, משמעות ושמחה או קבלה של מי שאנחנו.
תחושה נוספת שעשויה להתלוות להגנה הזו היא תחושה חזקה של החמצה, פספוס ותחושה שה״חיים״ קורים תמיד במקום אחר …
מחיר נוסף של ההגנה הזוה להיות ולא להיות היא הנטייה שלנו להקריב את עצמנו למען מטרות שונות במקום לחיות למענו.
הדרך להתמודד עם ההגנה של ״להיות ולא להיות״ היא קודם כל להכיר בה ולשים לב אליה כשהיא מתרחשת.
בכל פעם שאנחנו מסכימים לתת מקום לכאב או לחרדה או כל רגש בוער אחר כמו בושה, זעם אשמה או קנאה – כך אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות נוכחים ברגע הזה מבלי להשרף בתוכו.
אנחנו מפסיקים אז להמנע מסיטואציות שדורשות את המעורבות הרגשית שלנו ומסכימים להיות נוכחים גם בסיטואציות של אי נוחות כמו עימות, חשיפה או פגיעות.
שחרור לאורך זמן מההגנה של ״להיות ולא להיות״ תאפשר לנו לחוות תחושת ערך, חיות ויוזמה במקומות שקודם לכן גרמו לנו לברוח אל הצללים.
