"כשם שהאש הבוערת בטבע יכולה להתיך ולשנות תרכובות מסויימות ממצב מסויים למצב אחר כך רגשות בוערים בתוכנו תפקידם להתיך ולשנות מבנים הגנתיים נוקשים והתניות שאנו סוחבים עמנו כדי להגיע למקום חדש."
מאת: אסף לב
לפני שנתחיל להבין את תפקיד הכעס בחיינו והדרך להתמודד איתו באופן בונה ומקדם, אפתח בהקדמה קצרה שתספר לנו על שתי ״משפחות״ של מצבים רגשיים שקיימים בתוכנו.
אחד מהנחות היסוד של הפסיכותרפיה הקיומית היא שאין דבר כזה ״רגש שלילי״.
כל רגש הוא למעשה ביטוי אנרגטי אותנטי שנובע מתוכנו ,מספר לנו משהו על עצמנו ועל הסביבה שלנו ודוחף אותנו לפעולה.
יחד עם זאת חשוב להבין שהרגשות שלנו נחלקים לשתי משפחות של מצבים רגשיים – משפחת הרגשות ׳המתגמלים׳ ומשפחת הרגשות ׳הבוערים׳.
כשאנחנו מדברים על רגשות ׳מתגמלים׳ אנחנו מתכוונים לשמחה, הנאה, אהבה, קרבה, געגוע, תשוקה, אינטימיות, שייכות ועוד מצבים רגשיים שמשרים עלינו שלווה וסיפוק.
המשותף לרגשות אלו הוא שתפקידם במערך הנפשי שלנו הוא לחזק אותנו היכן שאנחנו ולתת לנו תחושה שאנחנו במקום נכון וטוב עבורנו.
לעומת זאת כשמדברים על משפחת הרגשות ׳הבוערים׳ אנחנו מדברים על רגשות כמו קנאה, שנאה, זעם, פחד, כאב, אשמה, בושה ועוד.
בשונה מהרגשות המתגמלים המחזקים אותנו היכן שאנחנו, הרגשות השורפים הם רגשות טרנספורמטיבים, כלומר הם דוחפים אותנו לשנות, ולהשתנות.
כשם שהאש הבוערת בטבע יכולה להתיך ולשנות תרכובות מסויימות ממצב מסויים למצב אחר כך רגשות בוערים בתוכנו תפקידם להתיך ולשנות מבנים הגנתיים נוקשים והתניות שאנו סוחבים עמנו כדי להגיע למקום חדש.
תחושת השריפה היא תחושה לא נעימה כמובן, וכמו האש, רגשות שורפים עשויים להיות מסוכנים והרסניים לנו ולסביבה.
עם זאת חשוב להבין שלימוד בתהליך טיפולי של כיצד לעבוד עם רגשות שורפים לטובתנו יכול לא רק להקל על תחושת הבעירה אלא לראות ברגשות האלו כח מנוע עוצמתי לשינוי וצמיחה.
אז מה בעצם קורה לנו כשאנחנו כועסים, זועמים או הופכים אלימים?
בבסיס קיומנו אנחנו יצורים חיים שקיימים בטבע ומתמודדים בכל רגע נתון עם כוחות אדירים שפועלים מולנו, אנושיים וטבעיים.
התוקפנות הטבועה בנו היא חלק ממשאבי ההשרדות וההתמודדות שלנו לעמוד מול הכוחות בסביבתנו ולא להמעך או להדרס תחתם.
כאשר אנחנו לומדים כיצד לעבוד באופן נכון עם התוקפנות שלנו אנחנו למעשה מתנהלים באופן אסרטיבי, כועסים כשצריך ומציבים גבולות לסביבתנו כדי לעשות מקום לעצמנו ולביטוי האישי שלנו בלי להדחק לפינה או לשוליים.
כך למשל ניתן לראות בדינמיקה קבוצתית של ילדים, שכאשר אחד הילדים לא מצליח לבוא במגע עם התוקפנות שלו הוא מתוייג כ״חלש״ ולכן נדחק הצידה מכל עמדה של הובלה או הנהגה.
כאשר אנחנו לא לומדים לעבוד עם התוקפנות שלנו, חוששים ממנה או מתביישים בה, התוקפנות הזו תודחק ולא תבוא לידי ביטוי מודע.
במקרה זה אנחנו נפגוש אותה לפתע פתאום כ״התקף זעם״ או במקרים הקשים יותר כביטוי אלים.
ההתקף היא הדרך של התוקפנות שלנו לזנק החוצה ברגע אחד ולאמר ״אני כאן״.
פעמים רבות התקף זעם נובע ממצב שבו אנחנו מרגישים מחוקים, שקופים, ומרגישים ״שלא סופרים אותנו״.
הזעם במקרה כזה הוא נסיון נואש להחזיר לעצמנו את הערך העצמי שלנו ולקחת את מקומנו בכח.
האלימות במצבי זעם שמסלים היא המשך ישיר לנסיון של האדם להסיר מעליו את מה שהוא חווה כאיום על עצם קיומו הנפשי או הפיזי וככזה מחייב פעולה מיידית של מאבק על הקיום באותו רגע.
על פי רוב, בסיטואציה של התקפי זעם או אלימות, אם נריץ את התסריט לאחור נגלה שהאדם הזועם הדחיק במשך זמן רב את הכעס שלו ומעולם לא התיידד עם האספקט התוקפני של עצמו.
ההתערבות הטיפולית על כן במצבים של התקפי זעם ואלימות היא בשתי רמות.
הרמה הראשונה היא התערבות חירום וטיפול בעצם ההתנהגות המסוכנת של הזעם והאלימות כדי ללמוד כיצד לזהות באופן מיידי את נקודת הזעם ולהמנע מלפעול על פיה.
הרמה השניה העמוקה יותר של העבודה הטיפולית במקרה זה היא ללכת פנימה עם המטופל וללמוד מחדש להכיר ולקבל את התוקפנות הבריאה בתוכו.
עיקר העבודה הטיפולית יהיה להתיידד עם הכעס האסרטיבי כביטוי של עשיית מקום לעצמי, ושמירה על המרחב שלי תוך כבוד של הזכות של מי שמולי למקום משלו.
כאשר לומדים מחדש להתיידד ולעבוד עם התוקפנות והכעס בתוכנו אנחנו מגלים שכעס הוא לחלוטין אינו רגש ״שלילי״ אלא כאמור משאב וכלי שעוזר לנו לזהות את גבולות המרחב שלנו ומאפשר לנו לתקשר את הגבולות האלו לסובבים אותנו.
המחשה אחרונה לחשיבות העצומה של הכעס כטרנספורמציה וכלי חשוב לשינוי נוכל לראות בזירה החברתית הפוליטית.
ניתן לאמר שכל השינויים הגדולים ביותר של שחרור אוכלוסיות שלמות שחיו בתנאי דיכוי לאורך ההסטוריה עבר דרך ביטוי בריא של כעס ותוקפנות שהיה חיוני כדי להדוף את הכח המדכא.
כך למשל מאבקם של העבדים והשחורים בארצות הברית, מאבק הכעס של נשים בדיכוי המעמדי שסבלו ממנו שנים רבות, המאבק של ההודים בדיכוי הבריטי ועוד ועוד מאבקים כועסים וצודקים על שחרור, כבוד, ושוויון לאורך ההסטוריה.
כמו בחיים החברתיים, כך גם בחיינו הפרטיים, היכולת שלנו לעבוד באופן בונה עם כעס היא כלי חיוני עבור עצמנו לחתור לקיום של כבוד, שוויון, עוצמה וחופש במקומות בהם אלו מוטלים בספק על ידי סביבתנו.
