קליניקה אונליין

טיפול באמצעות מפגשי וידאו

חמש תחנות במסע מאתגר להצלחה ותפקידה של הפסיכותרפיה

״המכשול הוא הדרך״
(מרקוס אורליוס)

יזם בשם אלכס הורמוזי תאר תאור מעניין ומועיל בעיני של מעגל בן חמש תחנות בדרך להצלחה לכל משימה או פרוייקט מאתגרים שאנחנו לוקחים על עצמנו.

החשיבות של תאור התחנות האלו היא שהן מאפשרות לנו להבין בכל קטע בדרך היכן אנחנו חסומים ולמה אנחנו זקוקים על מנת להתקדם הלאה.

מתוך כך נבין גם מה הפסיכותרפיה יכולה להציע לנו כדי לחצות את המחסומים הללו.

כיוון שכל משימה גדולה שנקח על עצמנו מכילה לרוב את התחנות הללו הרי שכל פרוייקט שנקח על עצמנו הוא הזדמנות להתבונן ולזהות באיזו תחנה אנו נמצאים בכל קטע של הדרך.

אז מהם חמש התחנות?

לתחנה הראשונה אנחנו יכולים לקרוא ׳תחנת החלום״.

העמדה הדומיננטית שמאפיינת את התחנה הזו היא האופטימיות הלא ריאליסטית שבה.

כל פרוייקט גדול שלנו מתחיל מחלום והחלום הזה הוא שנותן לנו את הדרייב וההתלהבות לצאת לדרך מלכתחילה.

במובן זו אנחנו לעולם לא צריכים לאפשר לבקר או לשפוט את ״חוסר הראליסטיות״ שבחלום שלנו כיוון שכאמור החלום במהותו נמצא מעבר למציאות והוא לב המנוע הפועם של כל מטרה גדולה.

את התחנה הבאה אנחנו יכולים לכנות ״הירידה לקרקע״.

התחנה הזו מתחילה מרגע שאנחנו מתחילים לפרוט את החלום למציאות.

בשלב זה אנחנו מתחילים להתקל בחסמים, מכשולים ואתגרים שהמימוש של החלום מציב בפנינו.

התחושה הדומיננטית לכן בתחנה זו היא פסימיות ריאליסטית.

הפסימיות בשלב זה היא תגובה טבעית ל״נפילה״ מהאופטימיות האדירה של החלום אל הקשיים והבוץ של המציאות.

יחד עם זאת העובדה שמדובר בפסימיות ריאליסטית אומרת לנו שהמכשולים שאנחנו פוגשים הם אמיתיים וממשיים.

הפסימיות הראליסטית תגרום לנו להעריך את כל המכשולים שבדרך מבלי להתעלם מהם ולתכנן תוכנית שבה החלום שלנו יצלח בשלום את מכשולי המציאות.

התחנה השלישית היא התחנה המאתגרת מכולן והחשובה ביותר לזיהוי והבנה.

זאת כיוון שזו התחנה בה 90 אחוז מ״החולמים״ נוטשים את החלום שלהם על קרקע המציאות ומכריזים על כשלון.

רק מעטים חוצים את התחנה הזו בשלום ויודעים איך לפעול בתוכה.

את התחנה הזו נוכל לכנות בשם ״עמק היאוש״.

את השורשים של עמק היאוש אנחנו לא נמצא בתוכנית המשימות שלנו כיוון שאם התוכנית כתובה נכון הרי שהיא מתייחסת למכשולים ומחפשת דרך לעבור דרכם.

אם אמרנו שהפסימיות הריאליסטית גורמת לנו לכתוב תוכנית שתעקוף את המכשולים בדרך למימוש החלום שלנו הרי שהיאוש הוא פסימיות לא ריאליסטית שצובעת את כל הדרך בשחור.

את השורשים של תחנת עמק היאוש לכן צריך לחפש בסיבות רגשיות ולא בתוכנית עצמה.

רגשות שעולים אז בעמק היאוש הם תחושת ספק בערך העצמי שלנו ובמסוגלות שלנו לצלוח את הדרך.

אם יש לנו טראומות עבר כמו נטישה או אובדן אמון הם יופיעו ויפגשו אותנו בעוצמה בעמק היאוש.

התחושה בעמק היאוש היא של בדידות, תסכול עצום, סוג של דכאון, לעיתים גם חרדות ותחושה כללית של שקיעה.

זאת הסיבה שרוב האנשים חווים סבל גדול כל כך בתחנה הזו כך שהיא גורמת להם להרים דגל לבן ולפרוש ממסע מימוש החלום שלהם.

זוהי התחנה שבה אנחנו חווים משבר מסע משמעותי.

האמת היא שההבדל בין מי שחוצה בשלום את התחנה הזו ובין מי שפורש מהמסע הוא אינו הבדל ברמת הסבל.

ההבדל הוא בכלים הרגשיים לזהות, להבין ולהכיל את העוצמות הרגשיות הבוערות בתחנה הזו וכך לעבור דרכן ולצלוח אותן.

האתגר בתחנה והשהות בעמק היאוש הוא לתת לעצמנו לחוות את עוצמת הרגשות – אם זה כאב, פחד, ספק עצמי, תסכול או אכזבה.

אתגר נוסף הוא לא ליפול לאשליות השווא של ״אילו רק הייתי עושה כך או מקשיב לx או חושב y הייתי במקום אחר ונמנע מהבוץ הזה״.

סוג המחשבה התבוסתני הזה רק נועד להרחיק אותנו מנטלית מהרגשות הבוערים ורק מחליש אותנו יותר ומזמין הלקאה עצמית ושקיעה עמוקה יותר בעמק היאוש.

הדרך כאמור לחצות את מדבר עמק היאוש היא, בניגוד לאינטואיציה או העצות הפופולריות, דווקא לחוות את כל קשת הרגשות שמופיעים ולאפשר לעצמנו להרגיש הכל.

במילים אחרות – כמו במדיטציה – האתגר של עמק היאוש הוא לעשות מקום לכל מה שמגיע.

חשוב להבין שהיאוש עצמו הוא אינה הרגשה אלא להיפך – זוהי שמיכה של הדחקה שאנחנו משליכים על עצמנו שמחשיכה את הסביבה ולא מאפשרת לנו לחוות את הרגשות הבוערים שלנו.

רוב הפניות אל הפסיכותרפיה מתרחשות בתחנת ״עמק היאוש״ בדרכם של מטופלים במסע מימוש חלום חיים שלהם.

זה יכול להיות מסע זוגיות, הורות, קריירה, יחסים או מסע מימוש חלום אישי כלשהו.

לאחר שאנחנו מסכימים להרגיש את מה שעמק היאוש מזמן בדרכנו אנחנו מסתנכרנים מחדש עם תוכנית המימוש הפרקטית שלנו ואז יכולים לצאת אל התחנה הבאה.

את התחנה הבאה נוכל לכנות ״החלום מתבהר״.

את התחנה הזו מאפיינת בעיקר אופטימיות ריאליסטית.

בשונה מהאופטימיות הלא ריאליסטית שאפיינה אותנו ביציאה לדרך הרי שכעת אנחנו כבר רואים את פני השטח ומכירים אותו היטב ולכן האופטימיות כעת מעוגנת בממשות ואנחנו יכולים לראות בבהירות את הדרך להצלחת המסע.

חשוב לומר שבמהלך כל מסע מימוש שלנו התחנות הללו יכולות לחזור על עצמן מספר פעמים באופן מעגלי וככל שהמטרה מורכבת ומאתגרת יותר כך סביר יותר שנפגוש את המעגל הזה יותר מפעם אחת.

יחד עם זאת בכל פעם מחדש שנאתגר את עצמנו בהתמודדות עם התחנות הללו כך תגבר המיומנות שלנו להתמודד איתן.

התחנה האחרונה ״ההעפלה להר״ היא הנקודה בה אנו חווים את המימוש עצמו, הרגע בו החלום נוחת על אדמת המציאות.

מעבר לחשיבות הגדולה של ההגעה ליעד, מסע מימוש חלום הוא מסע התבגרות אינסופי שבו אנו פוגשים את עצמנו ואת החומרים שאנו עשויים מהם.

חשוב לזכור שכל מסע מימוש חלום יפגיש אותנו עם מקומות מודחקים, כאבי עבר ופצעים לא מטופלים.

היכולת לפנות אל הפסיכותרפיה במשבר ״עמק היאוש״ או כל תחנה אחרת במסע מאפשרת לנו להזמין בקטע המאתגר של הדרך שותף למסע שיעזור לנו לשאת, להכיל ולעבד את המטען שמקשה עלינו לחצות את התחנות המאתגרות במסע חיינו.

בסופו של דבר החיים עצמם הם מסע מורכב למימוש חלום העצמי והמכשולים שבדרך הם המורים הגדולים ביותר במסע ההתבגרות וההתעוררות הזה אל עצמנו ואל העולם.

צרו קשר

לפרטים נוספים לגבי התהליך הטיפולי מוזמנים להשאיר פרטים ואחזור אליכם בהקדם האפשרי

מאמרים נוספים...

דילוג לתוכן