התמכרות היא תופעה מורכבת שעשויים להיות לה גורמים רבים.
בפוסט זה ארצה להתייחס לאספקט ההתמכרותי שמבקש לתת מענה לתחושה מודעת או לא מודעת של מוות נפשי.
תחושת מוות נפשי פעמים רבות נובעת מטראומה, הצפה רגשית שנשארה ״כלואה״ ומודחקת בנפש.
פעולת ההדחקה הנפשית גוזלת אנרגיה מרובה וכאשר רמת ההדחקה גבוהה המחיר הוא פגיעה בתחושת החיות והנביעה שלנו בעולם.
ניתן לכנות את תחושת המוות הנפשי בשמות רבים כמו דכאון, דכדוך, חוסר אנרגיה, ריקנות ועוד.
כאשר אנחנו חווים את המוות הנפשי משהו בנו מבקש ׳להנשים׳ את עצמנו בדיוק כשם שהגוף נזקק לחמצן כאשר ישנה ירידה ברמתו בגוף.
אחד המראות מעוררי האימה הגדולים ביותר עבור כל אדם היא תחושת הקבורה בתוך החיים.
זו התחושה של אובדן החיות שפעמים רבות אנשים חווים לפני ההתמכרות.
תחושה זו יכולה להסביר את המחירים העצומים שאנשים משלמים עבור מימוש ההתמכרות שלהם – כאשר הם מבקשים לעצמם תחושה של חיות ולו רק לזמן קצר.
מבט מבחוץ יכול לעורר תחושה של חוסר ראציונליות ואפילו שיפוט כלפי ההתמכרות אך בלי להבין את נסיון ההנשמה העצמית שהאדם מבקש לעצמו בפעולה ההתמכרותית לא נוכל להבין לעולם את ההגיון בהתמסרות להתמכרות.
הבנה זו חשובה מאד כאשר אנחנו מבקשים לטפל בכל התמכרות שהיא.
ההבנה והאמפתיה כלפי הצורך של אדם בהזרמת חמצן רגשי מיידי לעצמו – אם דרך חומרים, התנהגות, מיניות, התנהגויות שונות ועוד – חיוניים על מנת להעביר לאדם עצמו ולסביבתו את המסר שההתמכרות היא נסיון לטיפול עצמי ולא ׳מעשה רע׳.
ההבנה הזו יכולה למקד אותנו בשורשים של אובדן תחושת החיות וביצירתם של ערוצי חיות חדשים שדרכן האדם יוכל לחוות את עצמו כחי, חיוני ויצירתי ולהפרד מהשעבוד לאקט ההתמכרותי.
