כיצד רוב מוקדי השליטה והכח בהיררכיה החברתית מאוכלסים על ידי נרקסיסטים ?
מספיק להעיף מבט חטוף ברמה הלאומית ו והעולמית בשליטים שמחזיקים מעמד בעמדות הכח כדי להתרשם שרובם ככולם הם נרקיסיסטים ולעיתים קיצוניים.
גם בעולם העסקי או הארגוני סביבנו ככל שנעלה לצמרות הארגונים והעסקים כך נגלה שם באופן מובהק ריכוז גבוה יותר ויותר של דפוסי התנהגות נרקיסיסטים דורסניים.
עד כדי כך מובהקת התופעה הזו עד שלעיתים נדמה שאם דרווין היה קיים היום הוא היה קובע שלא ״החזק שורד״ אלא ״הנרקסיסט שורד״ …
גם ברמה האישית ביותר – אנשים רבים חווים תסכול עמוק ממצבי קונפליקט עם נרקסיסטים סביבם – אם זה במשפחה, בין חברים או במקום העבודה.
תחושת התסכול נובעת מכך שתמיד התחושה היא שהנרקסיסט מחזיק באיזה שהוא יתרון מסתורי ולא הוגן ושידו על העליונה – אם בסכסוך גרושין, וויכוח משפחתי או כל קונפליקט אחר.
התחושה הזו של התסכול יוצרת לעיתים תמונה שבה הנרקסיסט נתפס כ״ווינר״ עם כוחות על וכל השאר תופסים עצמם כחכמים פחות, מוכשרים פחות ואפילו לעיתים מייצרת בנו נחיתות ותחושת תבוסתנות וחוסר אונים במצבים אלו.
בפוסט קצר זה אנסה לפזר מעט את ענן המיסטיקה והמסתורין שעוטף את ההצלחה של הנרקסיסטים בעימותים ובעליונות בהיררכיה החברתית.
הסיבה המרכזית בעיני ל״ווינריות״ של הנרקיסיסטים בשדה הכח החברתי נעוצה במאפיין המרכזי של הנרקסיסט – היעדר עולם פנימי.
הנרקסיסט במופע המובהק שלו הוא אדם ״נטול אדם״ – כלומר עולמו הפנימי חלול לחלוטין, אין בו אותנטיות או מצפן פנימי שעליו הוא נשען ועל פיו הוא מנווט.
כיוון שכך, הקריטריון היחיד שעל פיו מנוט הנרקסיסט את דרכו בעולם הוא קרטריון חיצוני והמיקוד היחידי שלו הוא בפעולות שיובילו אותו לכח ושליטה על אנשים אחרים.
ברמה. הפסיכולוגית העולם החלול של הנרקסיסט גורם לו מצוקה קיומית יום יומית ואף תחושת דכאון פעמים רבות.
לכן ה״ריפוי״ לתחושת חוסר השליטה הפנימית והתהום שהנרקיסיסט חווה בתוך עצמו מובילה אותו להאחז במוקדי כח חיצונים ובשליטה עד כדי פעמים רבות למצב של התמכרות ולהיותו ״נרקומן של כח״.
הנרקסיסט מרגיש שהמאבק על מוקדי הכח והשליטה באחרים היא מלחמה קיומית כיוון שברגע שיאבד את מוקד הכח והשליטה הוא יפול פנימה אל תוך התהום של עצמו ויעלם בה לנצח.
החרדה הזו של הנרקסיסט להעלם בתהום הפנימית שלו גורמת לו לעשות הכל על מנת לנצח במאבק על נקודת האחיזה שלו בעולם ומוקד הכח.
כיוון שלנרקסיסט אין עולם פנימי או מצפן פנימי הוא חסר עכבות, מגבלות או קווים אדומים לעשות כל דבר כמו שקר, גניבה, מניפולציה וניצול של הצד השני – הכל כדי לנצח ולהשיג את עמדת הכח.
ה״הצדקה״ היחידה שהנרקסיסט נאחז בה עם עצמו בביצוע מעשים אלו היא ההבנה הפנימית שלו שבתפיסתו הוא בקרב השרדות קיומי כי כאמור ללא הנצחון והשליטה הוא בסכנה מתמדת ליפול לתוך התהום הפנימית שלו ולאבדון.
זו הסיבה שנרקיסיסטים מוכנים ״להתאבד״ על מאבק הכח והשליטה וזו הסיבה שמי שאינו נרקסיסט מרגיש תמיד ביתרון שהנרקסיסט מחזיק כלפיו – היתרון שלנרקסיסט אין קווים אדומים, עכבות או מגבלות פנימיות כדי לנצח.
אז כיצד בכל זאת מתמודדים במצבי קונפליקט מול נרקסיסט ?
לאור היתרון ה״לא הוגן״ של הנרקסיסט ובהיעדר קווים אדומים למשחק כאשר אנחנו נכנסים למצב קונפליקט מול נרקסיסט עלינו לחשב מסלול מחדש לכל המפגש עצמו.
כאנשים הוגנים עם מערכת ערכים פנימית שמובילה אותנו אנחנו תמיד ניטה להניח שמולנו ניצב אדם דומה עם מערכת ערכים משלו ועל בסיס זה אנחנו מנהלים את השיח מולו.
יחד עם זאת כאשר אנחנו עומדים מול נרקסיסט חשוב להבין שלמעשה ה״כללים״ של המשחק שאנחנו מכירים אינם קיימים במקרה זה.
כך למשל אם בשיחה אנחנו אומרים את שעל ליבנו והמילים נועדו לבטא את מחשבותינו ורגשותינו הרי שעבור הנרקסיסט המטרה של המילים בשיח היא מניפולציה ולגרום לנו להאמין במצג מסויים כמהלך כח להשיג עליונות בקונפליקט.
אין הכוונה כאן להפוך לנרקסיסט בעימות מול נרקסיסט כמובן וגם אין אפשרות כמובן ״להפוך״ לכזה, אך ככל שנבין שמולנו אין באמת אדם שמשחק לפי הכללים שאנו מניחים מראש הרי שמהלכי המשחק שלנו ישתנו גם כן.
כך עם נחזור לדוגמא של השימוש של הנרקסיסט במילים הרי שנבין שאין שום טעם לנהל ״דיאלוג״ או שיח עם נרקסיסט והשיח האפקטיבי והמקדם היחיד שנוכל לעשות הוא שיח של פעולות שיקדמו את המטרה שלנו ולא יאפשרו לנרקסיסט להשתמש במילים נגדנו.
ברגע שנבין שמול נרקסיסט ״כללי המשחק ״ הם שלמעשה אין כללים כך נבין שלמעשה המהלכים שלנו הם חד צדדיים כדי לשמור ולהתקדם מבלי ליפול למלכודת ה״הדדיות״ שהנרקסיסט תמיד יעמיד אל מול תמימותנו.
אם נסיים את ההדגמה הזו של הלך המחשבה הנרקיסיסטי בדוגמא הסטורית מצמררת הרי שנוכל להזכר בנרקסיסט האולטימטיבי של המאה. עשרים – אדולף היטלר .
בשנות העשרים של המאה. הקודמת הבין היטלר בדיוק את העובדה שבעלי השיח שלו במשחק הפוליטי מניחים הדדיות בשיח ובטוחים שכללי המשחק הדמוקרטי חלים עליו בדיוק כפי שחלים עליהם.
היטלר ניצל את העובדה שרוב השחקנים מולו תמימים לגבי ״כללי המשחק״ המובנים מאליהם והשתמש בתמימות הזו כדי להגיע לעמדת כח ואז כמובן להשליך לפח את כללי המשחק הללו ולהשליט כללים חדשים חד צדדים של כח ורצחנות.
לצערנו גם בעולם החברתי ההסטוריה חוזרת על עצמה וכיום שליטים נרקיסיסטים בכל העולם משתמשים בתמימות של רוב הציבור לגבי כללי המשחק הדמוקרטים ומאפשרים לדיקטטורים נרקסיסטים להשתמש בכללי המשחק הללו כדי לדרוס את הדמוקרטיה ולהשליט אימה וכח.
גם בחיים האישיים כמו בחיי הציבור – הזיהוי של נרקסיסטים נעדרי עולם פנימי הוא המפתח להבין מהם כללי המשחק האמיתיים שעומדים מולנו – הדדיות ושיח כנה ופתוח או מהלכים חד צדדיים וזהירים מול השחקן הנרקסי
