"המשבר הוא הרגע שבו המציאות מופיעה מולנו חזיתית במלוא ממשותה ומאלצת אותנו להכיר ולהתעמת מולה במלוא העוצמה מבלי יכולת לסגת יותר או להדחיק את נוכחותה."
מאת: אסף לב
פעמים רבות הפניה לטיפול או קבלת עזרה מתרחשת בעיצומם של במצבי משבר.
השאלה שארצה להעלות כאן היא האם ניתן להערך ולהתכונן למשברים עוד לפני ההתרחשות שלהם ואפילו למנוע את התרחשותם?
כאשר אנו מתבוננים בחומרים מהם עשויים משברים – יהיו אלו משברים זוגיים, עסקיים, בריאותיים, אישים ואפילו חברתיים גדולים – הרי שעל פי רוב אנחנו רואים שחומרים אלו היו שם כל הזמן ברקע.
הדרך בה חומרי המשבר העתידי באים לידי ביטוי היא בעזרת סימנים או ׳סימפטומים׳ שמסמנים את החומרים הללו שנמצאים מתחת לפני השטח.
כך למשל ברמה הנפשית, מחקרים מראים שתחושת שעמום לאורך זמן אצל ילדים יכולה להתפתח בעתיד לתופעה של דכאון.
במידה והסימפטום של השעמום מקבל התייחסות כבר כאשר הוא מופיע הרי שקימת אפשרות שהמשבר של הופעת הדכאון בגיל מבוגר לא יתרחש.
כך גם ברמה הבריאותית, הופעה של סוכרת אצל ההורה יכולה להוות סימפטום מקדים להעברה גנטית של המחלה אצל הילד.
התיחסות של הילד לנטייה הגנטית הזו ופעולת מניעה של ספורט ותזונה יכולה לאפשר לילד להערך למשבר של אפשרות הופעת המחלה אצלו בעתיד.
דוגמא אחרונה היא דווקא מדינית במשבר ההנהגה של מגיפת הקורונה.
בדיעבד התברר שכבר בשנות האלפיים חזו מדענים על פי סימנים את התפרצותה של מגיפה נשימתית עולמית.
המידע הזה הגיע למקבלי החלטות אך הם כפי שראינו בדיעבד לא עשו דבר עם תחזיות אלו כהכנה והופתעו ממשבר הקורונה כאילו לא ידעו דבר.
כפי שאנו רואים בדוגמאות הללו, המשבר אף פעם לא מגיע מ׳שום מקום׳ למרות שלפעמים כך הוא נחווה לנו.
התבוננות לאחור תמיד תראה לנו את העקבות של חומרי המשבר גם בעבר.
אז למה בעצם רובנו מופתעים תמיד ממשברים ולא צופים את ההתרחשות שלהם בסימנים המקדימים?
הסיבה המרכזית להדחקת הסימנים המקדימים להופעת חומרי המשבר היא הדסוננס הקוגנטיבי שקיים אצלנו ואסביר את דברי.
פעמים רבות הנטיה שלנו היא להחזיק בתודעה שלנו איזו שהיא תמונה של הרמוניה, תמונה אידאית של מציאות חיינו.
במצב זה כל מידע או נתון שמופיע לפנינו שיכול לערער ו״לקלקל״ לנו את התמונה ההרמונית הזו שבנינו מסולק ומודחק מהתודעה לפני שהתודעה מספיקה לעבד ולהעריך את משמעותו.
המציאות העובדתית לעומת זאת לא נעלמת כמובן אלא שנוצר פיצול בין התמונה שלנו של המציאות ובין המציאות כפי שהיא.
המשבר הוא הרגע שבו המציאות מופיעה מולנו חזיתית במלוא ממשותה ומאלצת אותנו להכיר ולהתעמת מולה במלוא העוצמה מבלי יכולת לסגת יותר או להדחיק את נוכחותה.
משברים במובן זה יכולים להיות מורים גדולים עבורנו.
זאת לא רק בצליחת המשבר וחזרה לשגרה הרגילה אלא בשינוי מנטלי של התעוררות והסכמה לפגוש את המציאות כפי שהיא, גם כאשר היא מעוררת בנו רגשות ומחשבות פחות נעימים עבורנו.
מפגש ער ומודע עם המציאות כפי שהיא יאפשר לנו לכן להרחיב את קשת הרגשות שאנו מסכימים לחוות בעולם ולהתפתח רגשית.
גישה כזו של דיאלוג ער עם המציאות כפי שהיא תכין אותנו לאפשרות של משברים עתידיים ותאפשר לנו להיות קשובים לסימני הדרך שהמציאות מאותתת לנו כדי לנווט בבטחה את דרכנו מבעד לקרחונים, למוקשים ולבורות שמסע חיינו מזמן לנו.
