"החופש ליצור את צורת חיינו מחומרי החיים שניתנו לנו היא זכות שלא ניתן לשלול מאיתנו והיא שמגדירה אותנו בעיני כ׳בני אדם׳ שמסוגלים להתעלות אל מעבר לטבע הנתון שאקראיות הקיום זימנה להם"
מאת: אסף לב
אנו רגילים לחשוב על היום יום שלנו כנתון, שגרה, המובן מאליו.
רבים רואים בצורת החיים שלהם כעובדה שנגזרת מהמסורת, התרבות, המשפחה, נורמות חברתיות או כללים לוגיים של יעילות והשרדות.
הייתי רוצה להציע כאן דרך אחרת להתייחס אל צורת החיים שלנו – דווקא כזו שבאה מעולם האמנות.
אין ספק בכך שכל אדם כבר נולד אל תוך חומרי חיים ׳מוכנים מראש׳ הנתונים לו בהופעתו בעולם.
כך למשל הגנטיקה שלנו, היחסים המשפחתיים שנפנים לתוכנו, המעמד החברתי-כלכלי שאנו נולדים אליו, התרבות שנחשף אליה, ארועי התקופה שנחווה, טראומות שלא בשליטתנו ועוד ועוד.
ואולם, אם נתייחס לרגע אל עצמנו כאל האמנים של חיינו ולא כפקידים של הגנטיקה, התרבות, המסורת, המשפחה או המעמד שאליו נולדנו הרי שחומרי החיים הללו יכולים להפוך מטריוויאלים ובנאליים לחומרי היצירה מהם ניצור את החיים עצמם.
גם אם חומרי החיים שלנו, שמעולם לא בחרנו לנו ושנקבעו מראש בגורל עיוור, זימנו לנו כאב, אי נוחות, מאבקים וסבל הרי שגם חומרי הסבל האלו ממש יכולים לשרת את ההבנייה של מי שאנחנו ומי שנרצה להיות.
החופש ליצור את צורת חיינו מחומרי החיים שניתנו לנו היא זכות שלא ניתן לשלול מאיתנו והיא שמגדירה אותנו בעיני כ׳בני אדם׳ שמסוגלים להתעלות אל מעבר לטבע הנתון שאקראיות הקיום זימנה להם.
הגישה הזו של האדם כאמן חייו היא הגישה שמאפיינת גם את הפסיכותרפיה הקיומית.
הסבל שבעטיו האדם מגיע לטיפול חושף בפנינו את חומרי החיים המודעים והלא מודעים שמהם האדם מגיע.
בעבודת הטיפול אנחנו מתבוננים יחד על חומרי החיים הללו כחומרי יצירה ומאפשרים לעצמנו את מרחב הבנייה של הערכים, הצורה והחזון שעל פיהם נרצה להעשות למי שאנחנו.
