מנסיון של שנים ארוכות בעולם הטיפול למדתי שאין גישה ״נכונה״ יותר או פחות – כל גישה מתאימה באופן יחודי למטופל מסויים ולצרכים שלו.
יחד עם זאת חשוב בעיני להכיר את ההבדלים בין הגישות על מנת לבחור באופן מדוייק את הטיפול הנכון עבורנו.
לצורך הדיון הזה נדמיין לרגע את המשבר או המצוקה בגללה אנו פונים לטיפול כמפלצת מאיימת שמופיעה בדרכנו יום אחד.
המפלצת הזו יכולה להופיע בדמות דכאון, בדידות, התקף חרד״ה,, תחושת ריקנות וחוסר משמעות, פרידה כואבת, אובדן של אדם קרוב, קריסה של אידאל שהאמנו בו, טראומה פתאומית ועוד מועקות שונות .
ה׳מפלצת׳ הזו שאנו פוגשים מעוררת אותנו לצאת ולקבל כלים על מנת להתמודד עם תחושת האיום הזו שמולנו.
לצורך הדיון אציין כאן ארבעה גישות טיפול מרכזיות למרות שיש כמובן עוד רבות אחרות.
אם נתחיל בגישה הפסיכאטרית-רפואית לטיפול הרי שנאמר שמטרת הטיפול התרופתי היא במידה רבה לאלחש את המפלצת.
כך כאשר אנו עומדים מול האיום של הדכאון, החרדה או הכאב הנפשי הרי שנחווה את המצוקה באופן חלש יותר כיוון שהטיפול התרופתי ממתן וכאמור מחליש את אותה מפלצת מאיימת.
אם נמשיך מכאן לגישה הבאה של הפסיכולוגיה הקלינית הרי שמטרתה המרכזית היא לנתח, ולאבחן את המפלצת.
לפי גישה זו הניתוח והאבחון של המפלצת בדמות הדכאון או החרדה שלנו למשל תאפשר לנו להבין ״עם מה יש לנו עסק״ ובכך לשלוט יותר טוב במפלצת הזו.
הגישה השלישית שאציג דרכה את התמודדות עם המפלצת שלנו היא הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית המכונה גם cbt.
גישה זו למעשה מבקשת לאלף את המפלצת.
האילוף הזה של המפלצת מתבצע על ידי אימוץ של דרכי התנהגות ומחשבה שלנו שבסופו של דבר יביאו להכנסה של המפלצת שלנו לתוך קופסא מתוחמת שתאפשר לנו לנהל אותה טוב יותר.
לעומת שלושת הגישות הללו נוכל לומר שהפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית מבקשת מאיתנו באופן מפתיע דווקא להתקרב אל המפלצת ולהתיידד איתה.
על פי גישה זו ה״מפלצת- – אם זהו דכאון, חרדה, טראומה או כל כאב נפשי אחר – היא אינה יצור חיצוני ש״נופל עלינו פתאום״ אלא חלק פנימי בעולמנו שמנסה לומר לנו משהו – על עצמנו ועל העולם שאנו חיים בו.
קארל יונג הפסיכולוג כינה את החלק הזה בשם ״הצל״ שלנו.
לפי גישה זו המפלצת היא מעין מורה שמגיח ממעמקי הלא מודע שלנו כך שבמקום להחשיך את עולמנו הוא מנסה להאיר דרך חדשה.
בגישה זו אנו נעשה מקום למפלצת ונקשיב לה רוב קשה כדי להעמיק את התודעה שלנו ולהעשיר את חוויית העצמי שלנו בעולם – גם אם תוך מעבר דרך הסבל שהמפגש עם המפלצת מביא עימו.
לסיכום כאמור אין כאן שיפוט ״טוב״ או ״רע״ לגבי אף גישה אלא רק נסיון להאיר את הזויות השונות מהן מתבוננת כל גישה על הריפוי של הסבל הנפשי שלנו ואופן ההתייחסות אל מה שמאיים עלינו.
