רבות מהדאגות והמצוקות שלנו ביום יום נובעים מהכמיהה שלנו להיות במקום אחר מזה שאנו מצויים בו- להרגיש אחרת, לחשוב אחרת, עם גוף אחר, ורכב אחר ועבודה אחרת – אנחנו במרדף אין-סופי אחר מקום אחר .
כשנכנס לעומק המצוקה ממנה אנשים מבקשים להשתחרר עולים פעמים רבות דימויים של ׳נמר בכלוב׳ או ׳פיל בקרקס.׳
התחושה שעוברת היא של חיים לא אותנטיים, מלאכותיים, מהונדסים, ובמידה רבה אפילו חיים בתחושה של זיוף.
התחושה הזו שבה אנשים אינם חיים את החיים האמיתיים שלהם היא תחושה קשה ולעיתים לא מודעת.
הסיכון להודות אפילו בפני עצמנו שאנחנו לא חיים את החיים האמיתיים שלנו היא קשה ומערערת שכן המשמעות שלה עשויה להיות ערעור של כל הסדר שבנינו סביבנו.
כשנסתכל יותר לעומק נגלה שהתופעה הזו של חיים מנוכרים ולא אותנטיים היא אינה אקראית אלא במובנים רבים מובנית לתוך חיינו החברתיים.
תחת המילים המעודנות של ׳חינוך׳, ׳תרבות׳ ו׳סוציאליזציה׳ מסתתרת פעמים רבות פעולה של אילוף ודיכוי העצמי הטבעי.
העצמי הטבעי האותנטי שלנו הופך בתהליכים אלו לחומר חברתי שיש לעצב ולמלא באידיאולוגיות ותכנים שמשרתים את האתוס השליט בחברה.
הקשר שלנו אז אל העצמי האותנטי הטבעי שלנו הולך ומטשטש ובמקומו אנחנו לומדים לשאוף לעצמי מדומה כוזב שמקבל חיזוקים ואישורים מהחברה כמובן – בדומה לכל תהליך אילוף.
במובנים מסויימים אפשר לראות בתהליכי סוציאליזציה מסויימים כהשתלת ׳תוכנת אילוף׳ סמויה שמנווטת את התודעה האותנטית שלנו מבפנים.
הכלים המרכזים לאילוף העצמי הטבעי על ידי החברה הם בעיקר אשמה, בושה, וחרדה ומהצד השני תגמול, הכרה ואישור על התנהגות מצייתת.
הרגשות הכואבים הללו מבטיחים את הכאב הנפשי שיגרם לנו במידה ונסטה מהעצמי המאולף שהותוונו לתוכו.
התחושות לאורך זמן במצבים של ניתוק מהעצמי הטבעי שלנו עשויות להיות דכאון, ריקנות, תחושת חוסר אנרגיה וחוסר משמעות, יוזמה משותקת ואובדן הספונטניות ותחושת החיות שבנו.
התחושה הכללית היא ניתוק מנביעת מעיין החיות שבנו.
המורכבות במצבים הללו לעיתים היא שהיא מעמידה אותנו בדילמה שבה הפירוק של העצמי המאולף שלנו יעלה לנו במחיר ההשתייכות וההערכה שאנו מקבלים במסגרת החיים שלנו.
יחד עם זאת ברור שלאורך זמן הוויתור על העצמי הטבעי האותנטי שאנחנו עשוי להקריס גם את מערכות היחסים שאנו נאחזים בהם שיתרוקנו אז ומתחושת תכלית וטעם.
האומץ שנדרש מאיתנו במצבים אלו הוא להעיז לחצוב מחדש את הדרך אל לב העצמי הטבעי שבנו ולנטרל את הרעשים שמתנים אותנו חזרה אל העצמי המאולף.
תהליך אותנטיזציה כזה, גם אם קשה ומורכב, יאפשר לנו לקבל את העצמי הטבעי שאנחנו באופן מלא, לחוות את החיות הטבועה בנו ולהכנס למערכות יחסים מתוך האמת החיה הזו.
אנחנו נפסיק אז לרצות להיות במקום אחר ונחבק את הרגע הקיים על כל מה שיש בו.
