חווית ערך היא נושא מרכזי בחיינו כבני אדם.
אנחנו מבקשים להרגיש בעלי ערך בחיינו,
אנחנו מצפים שהקרובים והסובבים אותנו יכירו בערך שלנו,
במקום העבודה שלנו אנחנו רוצים ליצור ערך,
אנחנו מחפשים השקעות שיניבו לנו ערך,
כשאנחנו רוכשים כל דבר שהוא אנחנו מצפים שייצור עבורנו ערך וכן הלאה.
ומה אם נגלה יום אחד שמה שחשבנו שהוא המקור ליצירת ערך – מעצבי המותגים, הפוליטיקאים, השופטים, הסלבריטאים, השפים, המדענים, הבנקים, העיתונאים או אנשים ׳חשובים׳ אחרים – אינו באמת נכון?
ומה אם נגלה יום אחד שהמקור ליצירת ערך הוא אנחנו עצמנו?
במילים אחרות – זו בדיוק טענת היסוד של הפילוסופיה הקיומית.
על פי מחשבה זו העצמי הוא המקור היחיד ליצירת ערך בעולם, עולם שמטבעו הוא מורכב מכוחות ותהליכים עיוורים חסרי כיוון, ערך, משמעות.
מגיפת הקורונה, מעבר לנזקים הבריאותיים שגרמה, חשפה את התודעה של רבים לעובדה שהטבע או הקיום לא עובד אצלנו ועבורנו.
למדנו שהתוכניות שלנו לא מעניינות את ׳אמא טבע׳ שבאופן אקראי לגמרי יצרה אבולוציונית נגיף עם אינטרסים אחרים לגמרי מסדר היום שלנו.
העובדה הזו יכולה ליצור כמובן זעם, תסכול, חרדה ואפילו עלבון על כך שהעולם לא ׳זורם עם התוכניות שלנו׳.
אנשים מרגישים שהסדר ׳ההרמוני׳ וה׳טבעי׳ מתפרק ומחייב אותם לחשב מסלול מחדש.
רבים למשל עוזבים מקומות עבודה באופן יזום, יותר מבכל תקופה אחרת, ומחפשים דרכים חדשות למשמע את חייהם, ליצור ערך.
יחד עם הטלטלה הזו, דווקא נקודת המשבר הזו יכולה להיות התחלה טובה לתהליך יצירת ערך חדש בחיינו, תהליך שהפסיכותרפיה הקיומית מתמקדת בו.
זהו תהליך שעל פי רוב מתחיל בתחושת משבר, שיבוש הסדר, טראומה או ארוע שמבהיר שאי אפשר להמשיך כרגיל.
לעיתים אנחנו מנסים להעלים כמה שיותר מהר את מה שקרה כדי להמשיך הלאה.
יחד עם זאת לעיתים המשבר גורם לנו לנסות להתעמק בסיבות של השבר ולהבנה חדשה של המשחק והתפקיד שאותו שיחקנו עד כה בתוך החיים האלו.
מתוך כך נוכל לגלות צורות אחרות של הבנה, התמודדות ופעולה בתוך חייהם.
במובן מסויים המתנה של זעזוע משברי כמו של הקורונה יכולה לתת לנו את ההכרה שאנחנו יכולים להפוך למעצבים של צורת חיינו בשעה שהשבלונה של צורך החיים שיצרו עבורנו אחרים מתפרקת.
אז איך יוצרים ערך בעולם?
הפילוסופיה הקיומית סוברת שאנחנו כיצורים חיים ׳מושלכים׳ מלידתנו לתוך עולם אקראי, חסר כל ערך לכשעצמו, ללא משמעות וללא מובן.
ההסטוריה מלמדת אותנו שהעולם הוא פרי אבולוציה אקראית,
מפץ גדול – כח עלום, חסר פשר, כיוון, או מטרה שיצר תנאים אקראיים לקיום אורגניזם בכוכב הלכת ארץ.
מתוך הקיום הזה שנכפה עלינו אנחנו מגלים שאנחנו מחווטים ומותנים מלידה לתהליכים אבולוציוניים של התרבות ולתוך דחפים אותם אנחנו מבקשים ומתבקשים לשלוט בהם כמו מיניות, תוקפנות, רעב, וכו.
במוקדם או במאוחר אנחנו מתוודעים לעובדת היותנו סופיים ולמוות שלנו, לפגיעות שלנו למחלות, להזדקנות הגוף וכו.
ההתוודעות הזו יכולה ליצור, במידה ולא נדחיק אותן, תחושות חרדה ודכאון.
ההכרה בעובדה שבכל רגע נתון משהו מאיים או מכאיב יכול לדפוק על פתחנו לא יכולה שלא ליצר תחושת חרדה מהבלתי צפוי.
בתהליך יצירת הערך בחיינו היכולת לקבל ולא להדחיק את חומר החיים הבוער והראשוני הזה של החרדה הוא מהלך קריטי.
ההבנה של התהליך הטיפולי היא שבאופן פרדוקסלי ככל שרגש הוא עמוק, בוער וראשוני יותר כך הפוטנציאל שלו לשמש מבער ומנוע בחיינו הוא עצום.
האנרגיה של הרגשות הבוערים שלנו כמו כאב, פחד וזעם היא מקור עוצמתי ליצירת ערך בתוך העולם.
על כן כאשר אדם חווה סימפטום של התקף חרדה או התקף דכאון או התקפי זעם, הגישה הקיומית תנסה במקום ללכת עם האינסטינקט להעלים את הסימפטום דווקא לקחת אחריות ולהכיר ברגשות העוצמתיים הללו.
באופן זה נצליח להשתמש באנרגיה העצומה הזו כדי לנוע קדימה ולתרגם את אנרגית הזעם, הפחד, והכאב לאנרגיה של פעולה.
אם התחושה שלנו לפעמים שרגשות ׳שליליים׳ עשויים לשרוף אותנו מבפנים כמו המושגים ׳חרדה שורפת׳, ׳קנאה שורפת׳ או ׳זעם שורף׳ הרי שאם נוכל לקחת את השריפה הזו ולרתום אותה למנוע של העצמיות שלנו, נוכל אז להפוך את השריפה הזו לכח חיובי בשרות התנועה שלנו ויצירת ערך בעולם.
