"רבים שמגיעים לפסיכותרפיה מתוך סבל באים עם התחושה שמשהו ״לא בסדר ״ בהם, כאילו נכשלו בלהיות מאושרים, ותוהים היכן הם טעו.
אך האמת היא שכמו שהבין איוב, אין באמת קשר בין הטוב שבנו ומידת הסבל שנחווה בימי חיינו."
מאת: אסף לב
במוקדם או במאוחר אנחנו מגלים יום אחד שהעולם לא עובד אצלנו.
התוכניות שלנו, החלומות שלנו, הכמיהות שלנו מתנפצות אז אל הקירות האדישים של העולם.
הרבה רגשות מציפים אותנו ברגעים הללו: אשמה, בושה, פחד וכאב, הרבה כאב.
התחושה הראשונית היא של בגידה, בגידה של העולם שהבטיח, שאכזב.
אנחנו גדלים עם אמונה שלעולם אכפת מאיתנו וגילוי האדישות של העולם כלפינו מערער ומטלטל אותנו.
במצבים אלו עשויה להתפתח בנו אמונה חדשה, אמונה שאם אנחנו מרגישים את כל הרגשות הקשים הללו אז כנראה ש״משהו לא בסדר״.
התחושה שמשהו לא בסדר איתנו כאשר אנחנו חווים סבל היא תחושה שיכולה ללוות אותנו כל חיינו אם לא נעצור ונבחן אותה.
התחושה הזו עשויה לרדוף אותנו ולפגוע בערך העצמי שלנו כיוון שכל תחושה לא נעימה תגרור אחריה שיפוט ש״אני לא בסדר״.
כשחוקרים לעומק את התחושה הזו אנחנו מגלים עד כמה עמוק היא יורדת לשורשי האנושיות שלנו.
כבני אדם אנחנו נולדים באופן מובנה עם התפיסה שלעולם יש משמעות והמשמעות הזו נמצאת אי שם בחוץ.
אנחנו מאמינים שאנחנו חלק מהמשמעות הכללית של ׳תוכנית העולם׳ ואם נמלא את חלקנו הרי שהעולם ישיב לנו בחיבוק אוהב ומלטף.
הדתות השונות בנויות על האמונה הזו בהמצאה של כללים, מצוות ועונשים שאם נעמוד בהם האל( העולם) יתגמל ויאהב אותנו ואם נחטא הרי שהאל יעניש ויגרום לנו סבל.
במובן מסויים החיבור שאנחנו עושים בין כאב וסבל ובין האשמה עצמית שמשהו לא בסדר בנו קשורה למחשבה התאולוגית הזו של הסבל כמעיד על חטאים שחטאנו.
בתנך הדמות שמטילה ספק באמונה הזו היא איוב.
איוב הבין בשלב מסויים שלא משנה עד כמה הוא ישמור על הכללים והמצוות ויהיה ״איש טוב״ היות שלסבל שאותו הוא חווה אין כל קשר להתנהגות שלו.
כלומר איוב היא הדמות המקראית הראשונה שערערה על כל מושג ה״צדק הקוסמי״ שבו אם נעשה את הכל נכון העולם/אלוהים יגמול לנו בעונג והצלחה אין סופית.
ההבנה הזו היא עוד מדרגה בהתבגרות שלנו כבני אדם.
רבים שמגיעים לפסיכותרפיה מתוך סבל באים עם התחושה שמשהו ״לא בסדר ״ בהם, כאילו נכשלו בלהיות מאושרים, ותוהים היכן הם טעו.
אך האמת היא שכמו שהבין איוב, אין באמת קשר בין הטוב שבנו ומידת הסבל שנחווה בימי חיינו.
הסבל שלנו הוא תוצאה של גורמים רבים שעליהם פעמים רבות אין לנו כל שליטה.
נקח לדוגמא את הסבל ממחלות.
בגלל הנטייה שלנו לתפוס את עצמנו כבעלי שליטה על חיינו, הרבה מעבר לאמת, שנים רבות אומצה האמונה שהאדם הוא שמביא על עצמו מחלות שונות בגלל ׳חטאי ההתנהגות׳ שלו.
ואולם, המדע שפחות מסתמך על אמונות ויותר על עובדות ומחקרים, מגלה לנו שיותר ויותר מחלות הן בעלות בסיס גנטי.
כלומר ההבנה היום היא שהגנטיקה שלנו עליה אין לנו שום שליטה, היא זו שאחראית להרבה מהסבל שלנו שנובע ממחלות שונות שנחלה בהן.
דוגמא נוספת היא מצבנו הכלכלי.
כולנו מכירים את הקלישאה שאם תעבוד מספיק קשה, ותתנהל נכון כלכלית תצליח כמו כולם.
ואולם, גם זו אמונה כוזבת.
גם אם התקשורת אוהבת להבליט ״סיפורי סינדרלה״ שבו מישהו התעשר ממצב של עוני כבד, הרי שרוב העושר מתרכז בידי מעטים שנולדו לתוך העושר הזה והאפשרויות שהוא מביא ולא בגלל ״עבודה קשה״.
ישנם כיום אנשים רבים שעובדים מאד מאד קשה ומרוויחים מעט מאד.
אנשים אלו ואחרים שלא התברכו במצב כלכלי משופר עשויים גם כן להאשים את עצמם בסבל הזה ולשאול היכן הם טעו.
אבל כמו שראינו בעניין המחלות, גם מצב כלכלי הוא פעמים רבות תלוי גורמים שאינם תלויים בנו מבחינת הרקע שממנו באנו, ואינו באמת תוצאה של עצלנות שלנו או העובדה שלא עבדנו מספיק קשה…
כדי להפתח להבנה החדשה הזו שאנחנו לא באמת אשמים בסבל אותו אנו חווים אנחנו צריכים ראשית לשחרר את האמונה שיש לנו שליטה מלאה על תנאי חיינו.
אפילו פסיכולוגית, שם אנחנו משוכנעים שכל המחשבות והרגשות בשליטתנו, ישנם מחקרים המעידים על שנת החיים הראשונה כשנה קריטית להתעצבות הנפש שלנו.
אין זה אומר בשום אופן שנגזרה עלינו פסיביות ויאוש בגלל הדטרמיניזם שנכפה עלינו מרגע שנולדנו.
להיפך, ההבנה שיש הרבה אזורי חוסר שליטה בחיינו, מטרתה לשחרר אותנו מהאשמה של סבל שקורה לנו ״בגללנו״ וכל האנרגיה שכרוכה בהאשמה האין סופית הזו.
במקום זאת, נוכל להפנות ולמקד את האנרגיה של חיינו בשינוי האזורים שכן בשליטתנו ולפעול שם במלוא העוצמה.
באופן זה נוכל לקבל את הסבל הכרוך בלהיות אדם בעולם הזה באהבה ובקבלה מלאה ולהפרד מהאמונה שאם אני סובל משמע שאני ״לא בסדר״.
כמו שנאמר שוב ושוב בבודהיזם, הסבל הוא תופעה בלתי נמנעת בחיי האדם, וככל שנקבל זאת כך נוכל לנוע אל מעבר לו.
