לרוב נרצה להגדיר את מטרת הכניסה שלנו לתהליך של פסיכותרפיה כרצון להרגיש טוב יותר.
עם זאת, פרדוקס התרפיה אומר שככל שנעמיק במגע עם מעמקי נפשנו כך עוצמת הרגשות הבוערים והכואבים שבנו תחווה באופן חזק יותר.
במובן זה ההתקדמות של התהליך תלווה בתחושה פחות נעימה מזו שבה התחלנו את המסע.
בשל פרדוקס זה יש המטילים ספק בעצם ערכו של תהליך כזה שבו הכאב לא רק שלא נעלם אלא מתעצם במובן מסויים.
״לשם מה ׳לחפור׳ ולנבור בנפש אם זה רק מגביר תחושת הכאב״? תאמר הבקורת.
זו הסיבה בעיני גם שרבות מהטכניקות הטיפוליות כיום מציעות מסלולים ׳עוקפי כאב׳ עם דרך קצרה יותר לריפוי והחלמה.
כמי שמאמין בכך שלא לי ולא לאף אחד אחר אין מונופול על האמת ועל ה׳דרך הנכונה׳ לריפוי הרי שטוב הדבר שישנן גישות רבות שעשויות להתאים לצרכים שונים של מטופלים.
כשם שאת הדרך בין שתי יבשות ניתן לעבור בדרכים שונות – בצלילה, בשחייה, בטיסה, בספינת פאר או ברפסודה – הרי שישנם אופנים שונים לחפש את הדרך הנכונה עבור כל אחד לריפוי.
יחד עם זאת, העניין שכן ארצה להתעכב עליו כאן הוא ה׳ערך שבסבל׳ שבו כרוכה הצעידה במסע המעמקים של הפסיכותרפיה הקיומית.
יודגש שהסבל שבמגע עם הכאב, הבושה, האשמה והכעס דרכם אנו עוברים בדרך הטיפולית – סבל זה הוא אינו ערך או מטרה בפני עצמו.
ההבנה היא שכשם שטיפול שורש בשן עובר דרך עצבים חשופים וכואבים וכשם שניתוח מעקפים דורש את החיתוך המכאיב ברקמות הגוף שלנו כך הפסיכותרפיה של המעמקים כרוכה באופן בלתי נמנע במגע עם כאב ותחושות אחרות שאינן נעימות לנו.
בשונה מניתוח או טיפול שורש הרי שהפסיכותרפיה אינה מאפשרת הרדמה ואלחוש של הכאב ולכן אנו חשופים לעוצמת הכאב הזו.
זאת כיוון שתהליך טיפולי כרוך בהסרה של המגננות הנפשיות שלנו שתפקידם הוא בדיוק האלחוש וההרדמה של הרגשות הכואבים.
בשונה מהרדמה ואלחוש, תהליך הפסיכותרפיה הוא תהליך של התעוררות והפתחות.
הכאב שמתעורר בהסרת ההגנות שלנו מאפשר לנו להתעורר למשל לזכרונות רדומים בתוכנו שקפאו בתוכנו בגלל עוצמת הרגש, רגש שלא ניתן היה לחוות בשעתו בגלל עוצמתו.
ההנחה היא שהיכולת שלנו היום לחוות בעזרת הטיפול את מה שפעם נאלצנו להדחיק – יכולת זו תאוורר ותשחרר בנו אנרגיות חיים רדומות ותאפשר להם להשתתף בריקוד החיים שלנו.
זאת על מנת שבכל דרך שלא נבחר לנוע בין שתי היבשות שהן תחילת חיינו והקצה שלהם – צלילה, שחיה, טיסה, רפסודה או ספינת פאר – בכל דרך כזו נוכל להיות ערים בכל רגע של המסע ולתת לחווית המסע של חיינו להכנס פנימה ולגעת בעומק ליבנו.
