"ההכרה הזו במוגבלות של השליטה שלנו יכולה לטפח בנו תחושת ערך עצמי ראליסטי וממשי שמביאה בחשבון את המוגבלות שלנו אל מול ים הכוחות שסביבנו."
מאת: אסף לב
אחת השאלות שבאופן טבעי עולות בנו כשמתרחש ארוע קשה ולא מתוכנן היא ״למה דווקא לי זה קרה״?
ההנחה המובלעת בשאלה הזו היא של ״יקום צודק״ שמתבונן בנו ומחשב למי מגיע לחוות ארוע כזה ולמי מגיע ארוע אחר.
אנחנו מתריסים כלפי אותו יקום צודק ומתלוננים אליו ״איך יכולת לעשות את זה לי? אני שתמיד מלא בכוונות ורצונות טובים…״
הקושי בתלונות הללו כלפי ״היקום הצודק״ הוא שאם נעיז להתבונן באמת נגלה שהיקום עצמו הוא כל דבר חוץ מ״צודק״.
היקום והטבע אדישים לחלוטין לקיומנו ו למשאלות ליבנו וכמובן לשאלות של צדק חלוקתי או מינון הסבל כך שיתחלק באופן הוגן.
מפחיד ככל שזה ישמע, היקום מתנהל על פי דרכו ואנחנו טרמפיסטים משוללי זכויות יתר מבחינתו.
מנקודת מבט זו אנחנו יכולים לומר שארועים שמתרחשים אצלנו כמו אצל אחרים מושפעים מכוחות עוצמתיים שפועלים מחוץ למעגל השליטה שלנו ולא קורים ״לנו״ באופן אישי או בגלל התנהגות ״טובה״ או ״רעה״ שלנו.
רק בדתות מסויימות כמו היהדות או הנצרות קיים אלוהים שמקיים רישום מדוייק וקפדני של מעשינו הטובים כמו גם הרעים ובהתאם מרעיף עלינו ארועים נעימים או שליליים.
כאשר אנחנו באמת מוכנים להשתחרר מתפיסת היקום כהורה גדול, אל, או ״נציב קבילות הסבל שלנו״ אנחנו מתפנים להתבונן עליו כפי שהוא.
במצב דברים כזה אנחנו נוכל להשתמש בסבל אותו אנו חווים באופן בלתי נמנע כהנעה ללמידה במקום כעילה לתייג את עצמנו כקרבנות.
כך נוכל להבין שהסבל שלנו הוא ביטוי של כוחות שפועלים סביבנו והסיבה היחידה להיותנו מופתעים מכך היא חוסר המודעות שלנו לכוחות ולגורמים הללו שחוללו את הסבל.
אלו יכולים להיות כוחות חיצוניים וגם כוחות פנימיים פסיכולוגים לא מודעים שלא היתה לנו שליטה עליהם.
ראיה כזו מאלצת אותנו לשחרר את ההנחה שכל מה שקורה לנו נמצא תחת שליטתנו.
קבלת חוסר האונים שבו דברים אינם בשליטתנו עשוי לפגוע בתחושת הערך העצמי שלנו.
יחד עם זאת, ההכרה הזו במוגבלות של השליטה שלנו יכולה לטפח בנו תחושת ערך עצמי ראליסטי וממשי שמביאה בחשבון את המוגבלות שלנו אל מול ים הכוחות שסביבנו.
הסבל במובן זה יכול להתבהר לנו ברמות העל-אישיות שלו, כלומר לחבר אותנו לאנשים רבים שכנראה חווים סבל כמונו בשל אותם כוחות שאינם בשליטתם.
מנסיוני אף אדם לא יגרום מיוזמתו ובשליטתו לסבל עצמי.
גם כאשר נראה ממבט חיצוני אדם שגורם לעצמו סבל, הרי שהתבוננות פנימית תראה שהכוחות הפנימיים שגורמים לסבל הזה אינם באמת בשליטתו אלא חלק מדפוס שהתפתח בו מסיבות שונות.
הסבל כאמור בראיה הזו יכול להעצים את היכולת האמפטית שלנו כלפי הסבל של האחרים.
יחד עם זאת הסבל יכול לעודד אותנו לחקור את הכוחות הגורמים לסבל הזה שלנו ושל האחרים סביבנו.
מתוך הלמידה הזו אפשר יהיה למצוא את הנתיבים שימנעו בעתיד סבל אנושי כזה ולנטרל במידת האפשר את הכוחות במציאות שחוללו את הסבל הזה מלכתחילה.
באופן זה העמדה הזו כלפי הסבל יכולה לשחרר אותנו מעמדת 'הקרבן של המציאות' ולהפוך אותנו לתלמידים של אותה מציאות שמתוך הסבל והכאב מתעוררים ללמוד את דרכיה וחוקיה.
