מאמרים
קוהט ופסיכולוגית העצמי
מאת אסף לב M.A
היינץ קוהט החל את דרכו כפסיכואנליטיקאי שהלך בדרכו של פרויד.
כמו תלמידים אחרים של פרויד שהחלו להעלות שאלות לגבי דרכו ולהטיל ספק בערכי היסוד של הפסיכואנליזה הפרוידאנית, גם קוהט החל לשאול עצמו שאלות לגבי הנחות יסוד אלו.
אחת מהנחות היסוד המרכזיות הללו אותן סרב לקבל קוהט היא הנחת היסוד ההתפתחותית של פרויד שעל פיה המעבר מילדות לבגרות הינו מעבר לינארי עם קו ישר שאין ממנו חזרה מילד זקוק ,תלוי,ושבוי בדמיונות למבוגר אוטונומי,חסר תלות,הנשלט על ידי חשיבה ראציונלית .קוהט דיבר על ראיה מעגלית יותר של האדם וטען שבנפש בריאה כפי שהוא ראה דרכו ודרך מטופליו,המקום של הילד הפנימי הזקוק להכרה הערכה ודמיון ממשיך וראוי שימשיך להתקיים גם בבגרות וכי המקום הילדי הזה הוא בסיס היצירתיות של האדם .על כן גם בבגרותו ראוי שהאדם יקבל באהבה ויזין את הילד הפנימי הזה על צרכיו הראשוניים ויכיר במתנת היצירתיות שהילד הזה מעניק לו לאדם הבוגר לכל אורך חייו.
בדומה ליונג, גם קוהט לא הסתפק בתאור הפרוידיאני על נפש האדם שבו האגו מהווה את מרכז המודעות היחיד של האדם. קוהט החל לדבר על מרכז מודעות רחב יותר, עמוק יותר מהאגו. את מרכז המודעות הזו הוא כינה העצמי.
העצמי מתפתח ומתעצב הן על ידי מבט אמפטי כאמור של האם והסביבה הקרובה והן על ידי האידאלים אליהם נחשף האדם משנות חייו הראשונות. שוב שלא כמו פרויד שדיבר על התפתחות האגו בעיקר בשנות החיים הראשונות, הרי שהעצמי שקוהט מתייחס אליו מתפתח לאורך כל שנות חייו של האדם.
סוגיה נוספת שגרמה לקוהט להפרד מרעיונותיו של פרויד היא הנחת היסוד לגבי האדם וטבעו.
פרויד יצא מהנחה שהאדם ביסודו הוא רע וכי כל מה שניתן לעשות הוא לאמן אותו, לאלף את הרוע שבתוכו וכך להביא לריסונו והסתגלותו למצאיות.
קוהט לעומת זאת שראה והיה עד למוראות של מלחמת העולם השניה, חקר את נושא הרוע וטען שהאדם מעצם מהותו וטבעו הינו טוב. ואולם התנהגות רעה ומזיקה של האדם באה בעקבות חסימה בהתפתחות של העצמי שלו או פגיעות קשות שנפגע מרכז תודעתו במהלך חייו. הנסיון להזיק לאחר לכן מובן על ידי קוהט כמצב טרגי שעיקרו למעשה פיצוי הפוגע ונסיון לשקם את העצמי שלו.
מסיבות אלו החליט קוהט שעליו לפתח תורה חדשה, שונה ומופרדת מזו של פרויד והוא כינה אותה "פסיכולוגית העצמי".
בארץ כיום ממשיך דרכו של קוהט הוא רענן קולקה שעומד בראש האגוד הישראלי לפסיכולוגית העצמי.
רענן הלך צעד נוסף וגילה את הקרבה של רעיונותיו של קוהט גם לפיזיקת הקוונטים וגם לבודהיזם הטיבטי.
הרעיון שלמעשה האינדוידואליזם אינו ממשי וכי הכל תלוי בתלות גומלין קיים גם בבודהיזם שמדבר על כך שאין בנמצא "אני" מובחן מופרד ונבדל מההקשר התרבות ומערכת היחסים שבתוכה אני מתהווה. כך גם פיזיקת הקוונטים מדברת על העובדה שלמתבונן יש למעשה חלק ביצירת האוביקט שאותו הוא בוחן ושעליו הוא מתבונן, כך שהאוביקט הזה כמו הסובייקט לא קיימים לכשעצמם אלא כחלק ממערכת יחסים שמביטה ומכוננת במבט האחד את השני באופן הדדי.
קולקה טוען בדומה לבודהיזם שלמעשה חלק ניכר מהסבל של בני האדם בעולם המערבי בעיקר נובע מהשאיפה לאינדווידאליזם מובחנות ונפרדות מהאחרים ותוך כדי כך התנכרות לטבענו העמוק והאמיתי ולאמת שעל פיה כל היישויות בעולמנו קשורים ותלויים זה בקיומו של זה ברשת רקמתית אין סופית של חיבור הוויתי.
בעבודתי אני שואב השראה רבה מתורתו של קוהט וממשיכו רענן קולקה. הפסיכודרמה תומכת ביכולתו של האדם לקבל את תלות הגומלין שלו בעולם ובאחרים ונותנת לאדם את ההזדמנות לצמוח מתוך מערכת היחסים הטיפולית.
כמו כן הפסיכודרמה מאפשרת לחשוף פגיעות וחסמים במבנה העצמי של האדם ולהביא לחוויה מתקנת שיכולה להחזיר לאדם את ערכו ודימויו העצמי כאדם.